כשבישרו אי-שם בשנות התשעים הענוגות שאלוהים הוא דיג'יי, התייחסנו להכרזה בסקפטיות מסוימת. אך היות שהאדם נוצר בצלמו ובדמותו, בצרפת ניתן לאחרונה לחוש בהתקרבות לרוח הקודש, ולא בחזרה בתשובה עסקינן.
בשנים האחרונות מתפשט בערי הבירה האירופיות, ובפריז בפרט, טרנד אוזניות הסטריאו הענקיות. איכות הצליל משחקת תפקיד, ללא ספק, אך נראה שמדובר יותר בהצהרה אורבנית א-לה-אולד-סקול, מאשר בחיפוש אחר הביט המושלם. שימוש נוסף של האוזניות הוא חימום האוזניים, שברוב חודשי השנה, שלא כמו בישראל המיוזעת, זקוקות לכך ומוקירות על כך תודה. מעל לכל, מדובר בגאדג'ט אפנתי נוצץ שהצטרף לאמתחתם של תושבי עיר האורות.
מקורן של אוזניות הענק ברחבות הריקודים עמוסות הבסים, מגרשם הביתי של חובבי הטכנו והטראנס, ההיפ-הופ והמטאל. אך האוזניות יצאו מזמן ממגרשם הפרטי של אדריכלי המסיבות, בדרך החוצה אל רחובות העיר, למטה לעבר הרכבת התחתית. האוזניות תפסו את המרחב העירוני בעקב אכילס שלו: במטרו של הבוקר, בהמתנות המייגעות בתורים, בשעות המתות של אחר הצהריים, היכן שהסחת הדעת מהמון האדם שנראה בדיוק כמוך הופכת להכרחית. אלא שחידושי הטכנולוגיה כבר מזמן לא עושים על הפריזאים רושם. אייפון חדש? פלייסטיישן נייד? אם-פי-4? פאסה קומפוזה. הוסיפו לכל זה זוג אוזניות מסורבל שמתיימר לייצג איזו איכות צליל מדויקת - והנה התדמית הייחודית שחיפשתם, בהנחה שאתם פריזאים. כמו כולם, אבל אחרת. ככה זה במרחב העירוני, חייבים להתבלט.
ההשקעה הכספית אינה מובנת מאליה. זוג האוזניות הפשוט ביותר נמכר ב-19 אירו, והזוגות הפופולריים יותר נמכרים במחירים שנעים בין 40 ל-70 אירו, ואפשר גם לשלם יותר. האם זו נטייה חדשה של הפריזאים שתיקח אותם הרחק לעולמם הבלייני של שכנהם מברצלונה, מברלין ומאיביזה? קל יותר להאמין שלא, שזאת רק עוד דקורציה עירונית המקלה על הפריזאי הנאה לגוון ולו במעט את שגרת המטרו-בולו-דודו (מטרו-עבודה-הביתה ולישון).
