הונג קונג מאוזן, הונג קונג מאונך

כשהגענו להונג קונג, החלטתי שהדרך הכי טובה להכיר את העיר תהיה פשוטה. אשוטט לאורך המדרכות ואגלה את המקומות המעניינים, יום אחרי יום. מהר מאוד הבנתי שזאת לא תהיה משימה פשוטה. נכון, החוויה העירונית בהונג קונג היא גם אופקית ומרגישים אותה בהליכה על המדרכות, בשווקים ובשטחים הפתוחים. אלא שבאותה מידה אפשר לומר כי החוויה העירונית של הולך הרגל היא גם אנכית - הוא רק צריך לגלות אותה. המדרכה היא לא רק מדרכה, אלא גם מעלית או דרגנוע, והמפגש האנושי אינו מתרחש רק ברחוב או בכיכר אלא גם במעלית ובמדרגות הנעות שחוצות את העיר, שתי וערב.

המשימה למצוא את המקומות הנחבאים בתוך גורדי השחקים הופכת את גילוי העיר למפתיע ומרתק בכל פעם מחדש, ובאותה מידה היא נראית לעתים כבלתי אפשרית ומתסכלת. כל הצלחה היא חגיגה. יום אחד הלכתי לאורך רחוב Hollywod והמשכתי ברחוב Wyndham, כשהבחנתי בדרגנוע שעולה מכיוון המדרכה לעבר כניסה לבניין משרדים, וממשיך לטפס הלאה, לא ראיתי את סופו. כמו בטיול שאין לו מטרה סופית, חשבתי שיהיה מעניין לראות לאן מובילות המדרגות הנעות. בהגיעי למפלס הראשון שבו עצרו המדרגות הנעות, נגלה לעיניי מקום מרהיב עם אווירה מיוחדת ועיצוב מרתק. זו הייתה מסעדה-בר-מועדון בשם Dragon I, ממש באמצע הגובה בין שני רחובות מקבילים. לא היה שום סיכוי לראות אותה מהרחוב.

יש היגיון בשיגעון?

מה יש בהונג קונג שהופך אותה לכל-כך מיוחדת? מעבר להיותה מרכז עירוני מהגדולים ביותר באסיה והחזית של סין למערב, יש בתכנון האורבני שלה מרכיבים יוצאי דופן. העיר שתוכננה בין השאר על בסיס הפנג שוואי, נראית במבט ראשון כמו כאוס אחד גדול, או מבוך מורכב. במבט שני מגלים שיש היגיון בשיגעון: הונג קונג, בהרבה מובנים, היא עיר רב-מפלסית.

היא כזאת, בראש ובראשונה, בזכות מערכת מעברים עיליים ומקורים להולכי-רגל, כאלה שמחברים אזורים שלמים ומייצרים שתי מערכות מקבילות של תנועת הולכי רגל - האחת על הקרקע, השנייה "תלויה" באוויר מעל. המאפיין הבולט השני של החיים בעיר, לנוכח הטופוגרפיה ההררית שלה, הוא הדרגנועים (מדרגות נעות) שמהווים חלק בלתי נפרד מההליכה ברגל. כל תייר נתקל בוודאי בדרגנוע הארוך להדהים, שמחבר את האזור המסחרי בדאון-טאון לאזור המגורים במעלה ההר התלול, ובדרך עוצר בתחנות שונות - רחובות, סמטאות, חנויות - לנוחות המבקרים והקונים.

החוויה העירונית המקובלת מאפשרת להולכי הרגל לקבל החלטות על כיוון ההליכה, באמצעות מבטים. העין נחשפת לעיצוב (של מקום, נושא, חלונות ראווה, שלטי חוצות, פרסום של מכירה אטרקטיבית וכדומה), והמוח מקבל החלטה אם המקום מעניין מספיק להיכנס אליו או לא.

אבל בהונג קונג, יש שלל מיזמים מרהיבים ביופיים שנמצאים מחוץ לטווח הראייה של הולך הרגל. חנות בגדים מצוינת יכולה לאכלס את קומה 15 בבניין סתמי, שנראה כבניין משרדים לכל דבר, וכהולכי רגל אנחנו נדרשים להתאמץ ולגלות אותה. רק בהונג קונג, כנראה, מקומות שהיו מושכים את עינינו בוודאות אילו היו נמצאים במפלס הרחוב, מסתתרים להם במעלה הבניינים ומחכים בסבלנות שנגלה אותם. כמה מפתיע, בכל פעם מחדש, לגלות את האטרקציות האלה במקומות הכי לא צפויים.

למעשה, המעלית הופכת למדרכה, כמו רחוב אנכי שמעביר אנשים לאורך החנויות הפזורות בקומות הבניין. כך נוצר עולם שלם של מסחר ובילוי שאינו נמצא במפלס הרחוב. אם בערים גדולות אחרות הסצינה המסחרית של העיר והמפגש האנושי מתנהלים ברחובות ובכיכרות, בהונג קונג נוספים רבדים חדשים: המפגש במעלית או על הדרגנוע שמעלה אותנו במדרכה אנכית ויוצר חוויית קניות אנכית.

עלייה במעלית לצורך כניסה לחנות היא מוזרה ומאוד לא טבעית. כשהדלתות נפתחות לתוך חנות או פרוזדור חנויות, תמיד מצאתי עצמי מופתעת מחדש. הדרגנוע מזמן לאלפי המשתמשים בו מבטים שונים ומיוחדים על בתי הקפה, החנויות והמסעדות שלצדדיו - ומבטים מגוונים מהן כלפיו. פעם אתם נמצאים מול, פעם מתחת ופעם מעל. המבטים כל הזמן משתנים, כמו בסרט נע.

הביקוש האדיר מחייב ציפוף אנכי

הונג קונג מורכבת משלושה חלקים: האי, קאולון, והטריטוריות החדשות. האי קטן יחסית, בנוי על הר וחלקו הצפוני בנוי בצפיפות אדירה. הביקוש למסחר אדיר, כל מ"ר שווה הון ואין מקום לאכלס את הביקוש הרב מצד חנויות ומסעדות, ששואפות להיות במפלס הרחוב או בקניונים הרבים שהעיר הזו מציעה. בניסיון להתחרות על תשומת הלב של התושבים והתיירים הרבים, העיר עמוסת שילוט ססגוני ורועש. קשה עד בלתי אפשרי, תוך כדי הליכה על מדרכה גועשת ושוקקת חיים, לאתר שלט מעניין בתוך ים של שלטים.

מסעדות ובתי הקפה בקומות הראשונות של הבניינים (ראשונה, שנייה ושלישית) מוסיפים עוד ממד מרתק לחיים האורבניים כאן, והפרספקטיבה מהם לרחוב גם היא מיוחדת במינה. ואולם, היא אינה יכולה להתחרות במקומות הסודיים שנמצאים בקומות העליונות, סוד כמוס שמסתתר מפני האוקיינוס האנושי שמפלס את דרכו על מדרכות הונג קונג. לא בכדי, היכולת לגלות את המקומות הנסתרים האלו היא בעיקר תוצאה של שמועה מפה לאוזן, ובעקבותיה נעשית הליכה מכוונת לחנות שכתובתה וקומתה כבר ידועה.

התופעה כה רחבה, עד שלפני חודשים אחדים התפרסמה כתבה באתר אינטרנט מקומי בשם DIMSUM & THENSOME, תחת הכותרת“KITCHEN CONFIDENTIAL”. הכתבה עוסקת במיזמי Private kitchen (שהפכו לטרנד בעיר). הבחירה במילה "חשאי" אינה מקרית: הרבה מהמקומות המיוחדים האלו - חנויות מיוחדות, מסעדות, או מיזמים אחרים - הופכים להיות סודם הפרטי של אלו שגילו אותם. אם זכיתם לשמוע עליהם מחבר, אתם יכולים לדעת שמדובר בחבר אמת.