הדפסה
לכתבה באתר
מרגרט מיטשל, סופרת אמריקאית, נולדה ב-1900 ומתה ב-1949
"תסתכלי", היא אמרה. "את רואה את הבתים האלה? כאן גרו אנשים שהעולם שהכירו קרס להם מתחת לרגליים. גם לך זה יכול לקרות, אם לא יהיה בתוכך משהו שתוכלי להיאחז בו".
השתיים, מרגרט מיטשל הצעירה ואמה, עמדו והביטו בהריסות של בתי המידות בעיר ג'ונסבורו שבג'ורג'יה, שננטשו כחצי יובל קודם לכן, במהלך מלחמת האזרחים. הבת התלוננה באותו יום שהיא לא מוצאת עניין בלימודים בבית הספר, שהם נראים בעיניה מיותרים וחסרי תוחלת. האם, פעילה בתנועה שנאבקה למען שוויון זכויות לנשים, ביקשה ללמד את בתה לקח ולהבהיר לה מדוע, בניגוד לדעה המקובלת באותם ימים, עליה לרכוש השכלה אם היא רוצה לחיות חיים בעלי משמעות.
כ-20 שנה לאחר מכן שברה מרגרט מיטשל את קרסולה ולא יכלה להמשיך לעבוד כעיתונאית. בעלה קץ בשליחויות התכופות לספרייה העירונית להביא לה ספרים, והפטיר בקוצר רוח: "אולי במקום לקרוא כל כך הרבה ספרים, תכתבי בעצמך?" היא החליטה להיעתר להצעתו. הרעיון לכתיבת הרומן "חלף עם הרוח" עלה בדעתה כשנזכרה בבתים ההרוסים ובעולם שקרס בג'ונסבורו. על מלחמת האזרחים שמעה רבות בילדותה משתי הדודות שלה, שהיו באותם ימים נערות. טארה הצטיירה בדמיונה, ועמה שלוש הדמויות העיקריות בספר - רט באטלר, אשלי וילקס וסקארלט או'הרה, ששמה המקורי, פָּנְסִי, שונה לבקשת המו"ל של הספר. גם שמו של הספר היה שונה ונקרא במקור "מחר יהיה יום חדש" - הדברים שסקארלט אומרת לעצמה בסוף הרומן, כשאהוב ליבה נוטש אותה.
נראה שאת ההשראה למשולש האהבה בין סקארלט, בעלה והגבר הנכסף שאבה מיטשל מחייה. בהיותה בת 22, בניגוד לעצת הוריה, היא נישאה לגבר בעל קסם אישי רב, אבל מובטל ואלים, שהסתלק כעבור כמה חודשים וניאות להתגרש ממנה רק לאחר שקיבל מאביה הלוואה נדיבה והבטחה לביטול תביעה שהיא הגישה נגדו בגין תקיפה. כעבור שנתיים נישאה לג'ון מארש, ידיד ששימש שושבין בחתונתה הראשונה. נישואים אלה הצליחו והיו יציבים ומאושרים. מארש היה עיתונאי כמוה ושימש גם כעורך שלה.
ייתכן שאת ההשראה לאחת התמונות המפורסמות בספר ובסרט, זאת שבה רט באטלר מרים את סקארלט ונושא אותה במדרגות (ואז אונס אותה?), שאבה מחייה עם הבעל הראשון. בניגוד לסקארלט, שמתמוגגת מהתוקפנות של אהובה, מיטשל לא הייתה מוכנה להשלים עם התנהגות דומה.
מאמי השחורה לא מתה
את "חלף עם הרוח", אחד הספרים המצליחים במאה ה-20, כלל לא התכוונה לפרסם. במשך שנים שכב כתב היד בביתה. בחלק ממנו השתמשה כדי לאזן רגל קצרה של שולחן. אפילו כשמו"ל מטעם הוצאת מק'מילן הגיע לאטלנטה בחיפוש אחרי סופרים חדשים, סירבה מיטשל למסור לו את יצירתה. היא נמלכה בדעתה רק אחרי שאחת מידידותיה קנטרה אותה ואמרה בלגלוג: "מי יכול להאמין שאת תכתבי ספר".
הצלחתו המסחררת של הספר הביאה לעיבוד הקולנועי שלו. מיטשל סירבה להשתתף בכתיבת התסריט או בהפקת הסרט, אבל הביעה שביעות רצון מהתוצאה. לא רק היא שמחה בו: הסרט זכה בעשרה פרסי אוסקר, כולל הפרס לסרט הטוב ביותר. ספר השיאים של גינס מ-2014 העריך את הכנסותיו ב-3.4 מיליארד דולר, והוא נחשב לסרט הקולנוע המצליח ביותר עד כה.
הקרנת הבכורה לא נערכה בהוליווד, אלא באטלנטה, עירה של הסופרת, ולא כל הכוכבים נכחו בה. השחקנים השחורים התבקשו לא להגיע, שכן אי אפשר היה לשכן אותם באותו מלון עם ויוויאן לי וקלארק גייבל. כעבור שנה, כשהאטי מק'דניאל, השחקנית שגילמה את דמותה של המשרתת השחורה מאמי, זכתה באוסקר על תפקידה, הושיבו אותה בנפרד משאר השחקנים. אחרי הקרנת הבכורה כתבה מיטשל למק'דניאל, שיבחה אותה על משחקה וחתמה במילים: "חבל שלא יכולת לשמוע את התשואות".
בהיותה בת הדרום, ההפרדה הגזעית לא נראתה לה עניין מגונה. במהלך לימודיה במכללה סירבה ללמוד באותה כיתה עם סטודנטית שחורה. לימים, לאחר שהתעשרה, תרמה כסף בחשאי לסטודנטים שחורים, שלא ידעו מי המיטיבה שלהם. "בעוד זמן לא רב תהיה אטלנטה העיר השחורה הגדולה ביותר בארצות הברית", כתבה מיטשל לאחד מידידיה, "וחשוב שיהיו בה רופאים שחורים שיוכלו לטפל בבני גזעם".
אי אפשר לגנות את הרצון הטוב שגילתה ואת נכונותה לתרום, אבל כיום עמדותיה מעוררות כמובן תחושה של מיאוס. רבים סבורים ש"חלף עם הרוח", הספר והסרט, מנציח דעות קדומות ואפלות. העבדוּת מתוארת מנקודת המבט של בעלי המטעים, וגם לאחר שהעבדים משתחררים, הם בוחרים להישאר עם אדוניהם הלבנים. חיי השעבוד אינם מובאים כפי שהיו באמת: העוול, הייסורים, זכותם של האדונים לגזול מהעבדים את ילדיהם – כל אלה נעדרים מהספר. במקומם מתוארים בסנטימנטליות יחסים של חיבה ותלות הדדית.
על אף שמיטשל עצמה נולדה שנים רבות אחרי שאחרון העבדים השתחרר, היא עדיין חיה במציאות שבה השחורים נחשבו נחותים. לה עצמה הייתה משרתת שחורה צמודה שליוותה אותה בכל אשר הלכה. לפני חמש שנים ראה בארצות הברית אור ספר בשם "להיאחז במאמי: השפחה הנאמנה באמריקה של המאה ה-20", שטען כי דמותה של מאמי ב"חלף עם הרוח" ממשיכה לשרוד רק משום שאמריקאים לבנים מבקשים לשכנע את עצמם שהכעס על העבדות איננו קיים יותר. יש לקוות שעולמה של מיטשל, זה שנחרב במלחמת האזרחים אבל הצליח להעניק לה כוח ומשמעות, למרות העיוורון והאפליה שהמשיכו לשרור בו, ילך ויתפוגג.
סיפור חייה של מרגרט מיטשל