הדפסה
לכתבה באתר
השגרה המסה את הדמעות והשכיחה את המקרה שהכאיב לי כל כך, עד שאביבה ניגשה אלי. "אמא, למה ציפי הלכה לשיעור של כיף ואני לא?"
צליל של קנאה התלווה לקולה. רציתי לספר לה שאין לה מה לקנא, כי ציפי זקוקה לתיגבור בחשבון וכדי לתת לשעת התגבור הילה של חווייה, השתמשתי במטבע לשון אחרת, כדי להעצים אותה, ואמרתי: "כמה נפלא, ציפי, את הולכת עכשיו לשעה של כיף", בתקווה כי המורה לשיעורי עזר אכן תהפוך את שעת התגבור לשעה של הנאה.
קנאה אוכלת
"תאמיני לי, אין לך מה לקנא בה", האם אמרתי את המשפט לאביבה או לעצמי? הנה אני נואמת לבת שלי כי אסור לחטוא בחטא הקנאה, בעוד אני שוחה בים של קנאה. זה מספר ימים שאני נלחמת עם הבערה בתוכי. הכל התחיל כשאפרת, קולגה לעבודה, קיבלה פרויקט שחלמתי עליו. דווקא היא מכולם? הפרויקט הזה לא היה בראש מעייניה ועבורי הוא מפעל חיים ממש.
כמובן שבירכתי אותה, חייכתי מן השפה אל החוץ. הפנים שלי לבשו מסיכה ובפנים המרירות אכלה כל חלקה טובה. לנשים יש נשק מיוחד, פני העונש שלהן. הן לא מדברות על מה שמכאיב עם כל העולם, למדו לשחק עסקים כרגיל. כך הסתובבתי עם מבט של: אני גברת פרפקט, לא חושפת רגשות, לא מתירה לעצמי להראות פצעים וחבורות לפני שנצא מהמעלית.
רק שבפנים הכל התערבב לו. הרצתי שוב ושוב בראשי את החודשים האחרונים. השקעתי הרבה כדי לזכות בפרויקט ועכשיו אני רואה איך כל השקעתי יורדת לטמיון.
"קנאה אוכלת", כן, קנאה יכולה לכרסם לך בלב פנימה, עד שאת מרגישה את החור הופך לבור. ניסיתי לחפש את הקשיים בחייה של אפרת, שזכתה בפרויקט במקומי. בעצם, למה אני מחפשת את הרע בחייה? רק אם קשה לבן אדם אפשר לשמוח בשמחתו ולפרגן לו?
חטאתי בחטא הקנאה
סדר היום התובעני עמעם את תחושת החום שאפפה אותי, מגחלי הקנאה שעפו לעברי ועדיין בערו. רק כשנגשה אלי הבת שלי, כשדמעות בעיניה וטרוניות בפיה ושטחה בפני את קנאתה, הבנתי כי חטאתי בחטא הקנאה.
"אבל אמא, גם אני רוצה ללכת לשעה של כיף", המשיכה אביבה לרקוע ברגליה בזמן שציפי נופפה לשלום ויצאה עם אבא לכיוון ביתה של המורה לשיעורי עזר.
"תאמיני לי שאין לך מה לקנא בה", ידעתי שלא אוכל לפרוש בפניה את כל הפירושים למשפט שאמרתי לה, שתודה לאלוקים שהיא מוכשרת במיוחד, חכמה ונבונה ולא זקוקה לתגבור.
"את יודעת, אביבה, סבא תמיד אמר לי כשהייתי ילדה קטנה, משפט חשוב מאוד שאמרו חכמינו וגם אני רוצה לומר לך אותו: "'אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, אפילו כמלא הנימה'". אם אחותך זוכה בשעה של כיף, זה לא לוקח ממך את שעת הכיף שלך, שאולי מחכה לך בהמשך הדרך. אם את רואה חברה שקיבלה מתנה, היא לא קיבלה אותה במקומך. אף פעם אל תקנאי באחותך או בחברתך, כי מה שיש לזולת אינו גורע ממה שיש לך".
אביבה תלתה בי זוג עיניים תמימות וכדרכם של ילדים חכמים בלעה את מה שאמרתי. היא עוד תפנים.
נטלתי לורד שחור וחתיכת בריסטול, עליו רשמתי באותיות קידוש לבנה את האמרה ששיגרתי לעברה של הבת. "הנה, אביבה, קחי את הבריסטול הזה וקשטי לי אותו בבקשה. אני רוצה לתלות אותו על המקרר".
