הדפסה
לכתבה באתר
בפעם הראשונה פגשתי בנירית לבב בשלהי שנות התשעים, כשעבדתי כמעצבת גרפית בקטלוג "מתחתנים". האגדה מספרת שלבב, אז מעצבת שמלות כלה, היתה הלקוחה הראשונה של הקטלוג.
בפעם השנייה פגשתי אותה לפני שנתיים. שתינו היינו בסיבוב השני של חיינו המקצועיים: אני סגרתי סטודיו לעיצוב גרפי והתחלתי לכתוב את אפסייקליש , ולבב עשתה צעדים בטוחים בפיסול. לאחר שנים רבות של ניהול מותג שמלות כלה מצליח, היא הרגישה שהיא מתגעגעת ליצירה. היא הסבירה לי שבעיצוב שמלות כלה "היצירה היא חלק קטן מאוד. מעצבים קולקציה פעם בשנה, מצלמים, ואז מגיעות כלות ורוצות את הדגמים בוואריאציות שונות. מכלול העסק הוא בעיקר ניהול, מדידות, טיפול בלקוחות, באימהות שלהן, בחברות שלהן וניהול תופרות. הרגשתי שהיצירה בוערת בי. רציתי שהזמן שלי יתמלא בה, ולא בניהול. בנוסף חסרו לי חומרים, הבדים כבר לא סיפקו אותי".
איך קרה השינוי - בהחלטה דרמטית או בהדרגה, שאלתי כצעירה את המנטורית שלה. "השינוי החל בשנת 2000 וקרה בהדרגה ולא בצורה מתוכננת". לבב מעידה על עצמה כאדם ספונטני: "לא ידעתי מה כן, אבל ידעתי מה לא. בתהליך החיפוש הלכתי לקורס צורפות, קורס קרמיקה וקורס פיסול בברזל, וחשפתי את עצמי למגוון של חומרים. בפיסול בברזל אני עוסקת כבר חמש שנים, אני אוהבת לכופף את החומר". בילדותה בילתה לבב זמן רב בסדנה של אביה, מעצב תפאורות ורתך. שם נשמה ולמדה את טכניקת הרתכות. היא מתארת בדיבור נינוח ומלא ברוך: "אני אוהבת את הריח, את החומר ואת המלאכה". אחר כך פתחה סדנה קטנה בחצר ביתה, החליטה שהיא מצמצמת את הפעילות העסקית של שמלות הכלה והעבירה את שרביט ניהול העסק לאמה. כיום העסק כבר לא שלה.
השבוע שוחחתי עם לבב בפעם השלישית. אני עדיין במסע ממושך לעבר הייעוד שלי והיא כבר פסלת מיומנת, שבדיוק סיימה פרויקט מרשים. "איש הברזל" קוראים לו בחברת רב בריח. הוא ניצב בגאון בכניסה למפעל החברה באשקלון. הפסל, בדמות הסמל של החברה, נישא לגובה של שלושה מטרים נטו (ארבעה עם הסטנד). "שמואל דונרשטיין, הבעלים והמנכ"ל של רב-בריח, עבר בתערוכה "גברת עם כלבלב" שהוצגה בדיזיין סנטר, התלהב ויצר עמי קשר. הוא רצה פסל בדמות הסמל ואמר שיספק את פסולת המתכת".
לבב הגיעה לפגישה, ואחר כך סיירה במפעל, כדי לבחון את מגוון הפסולות שבו. לאחר שבחרה שלחו אליה במשאית שלושה מכלים עם מנגנונים שונים של מנעולים ישנים ו/או לא תקינים. היא מיינה, פירקה ולמדה את החלקים, ולבסוף החליטה שהפסל יורכב משני חלקים. התחתון מעוצב מ"פרחים" שעשויים ממנעולים (שבדרך כלל נסתרים בדלתות). לבב פירקה אותם ושינתה להם את הצורה. החלק העליון עשוי מסרגלים (אלה שאנו רואים בחלק החיצוני של הדלת), שאותם עיגלה. שיערה של הדמות עשוי מהלשוניות המשולשות שיוצאות מהדלת.
זה לא הפסל הראשון שהיא יוצרת בקנה מידה גדול. במסגרת אירועי "סובב תל אביב" 2013 יצרה ציפור ברוחב דומה, בסדנת אמן בכיכר רבין.
לבב השתתפה בכמה תערוכות, ביניהן בגלרית שורשים, לקחה חלק פעיל ב-''From waste to art 2013'' באזרבייג'ן, ועובדת בעיקר בהזמנה אישית.
אם תרצו להרחיב דעת בענייני אופניים ומיחדוש, מוזמנים לכאן ולכאן.
