הדפסה
לכתבה באתר
שורת הברושים הנמוכים הנטועים לאורך ביתה של המעצבת לולו ליאם מובילה את המבקר משער כניסה שחור וגדול ממתכת ועד לגדר האחורית של הבית, הגובלת בחורשה סבוכה ופראית. בלב הגינה ניצב בגאון עץ ערבה בוכייה, שמטיל את צלו כמו חצאית קרינולינה של עלים ירוקים. מתחתיו הותקן כיסא נוח קטן, המאפשר לבני הבית להתבודד לרגעים של שקט וניתוק מהסביבה. צומת אלוף שדה הסואן אומנם נמצא במרחק הליכה, אך מרגיש רחוק מתמיד. ליאם גאה מאוד בגינה שבנתה בשתי ידיה, ללא עזרה של גנן מקצועי. "בשלוש השנים האחרונות, כל שבת בתשע בבוקר, הייתי מתניעה את הרכב ונוסעת למשתלה זולה שמצאתי ליד אלפי מנשה, האיקאה של המשתלות", היא מספרת. "הייתי מעמיסה את הרכב, ואם משהו לא היה תופס, הייתי מחליפה. עכשיו אני רגועה. אני מרגישה שהגעתי לתוצאה שאני אוהבת".
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
הבית, הממוקם בשכונת רמת חן ברמת גן, נבנה על חורבות בית סוכנות ישן משנות ה-50 שנהרס כליל ונבנה מחדש. ביתה של ליאם משקף נאמנה את האסתטיקה, הצבעוניות, הקווים והשפה העיצובית שניסחה ב-18 שנות פעילותה בשוק המקומי, מאז סיימה את לימודיה במחלקה לאופנה בשנקר ב-1995: מינימליזם, דיוק, רכות ומונוכרומטיות. המבקר בבית ירגיש כאילו נכנס לבוטיק המעצבת שברחוב דיזנגוף בתל אביב, המדבר באותה שפה אדריכלית. צבעי הלבן, הבז', האפור והשחור שולטים בכל נקודה בחלל המגורים – מהלוח השחור המחיק שבמרכז הסלון ועד למגבות הלבנות ששולטות בחדר האמבטיה. בעקבות התוצאה, ליאם משתעשעת עכשיו במחשבה על עיצוב בתים לאחרים. "אני רואה הרבה בתים כאן בשכונה שנראים נהדר, אבל חסרים את הפיניש של מעצב פנים", היא אומרת.
אל רמת חן עברה ליאם לאחר שבילתה כמעט את כל חייה בתל אביב. "נולדתי וגדלתי ליד דיזנגוף סנטר, ובאיזשהו שלב אבא שלי נהרג בתאונת דרכים ואמא שלי עברה לראשון לציון. כשהייתי בת 18 חזרנו לשדרות רוטשילד. מאז גרתי במרכז העיר כל חיי". מדוע עברה עכשיו? "התעייפתי. מגיע שלב בחיים שאתה רוצה להיות קרוב לעיר, אבל לגור באווירה כפרית".
עוד אושפיזין בסטייל
קירות החלל המרכזי של הבית ריקים, למעט עבודה ישנה של ניר הוד שנרכשה בשנות ה-90 בתערוכה הראשונה של האמן. הסלון והמטבח עשירים בריהוט עתיק, אשר היה שייך לבעל הבית הקודם. בין הרהיטים: ספרייה צרפתית משנות ה-30 של המאה הקודמת אשר מחוברת כולה מפינים של עץ ללא ברגים, ארון נוסף בסגנון בידרמאייר, וכיסאות עץ מסוף המאה ה-19 שלאחרונה שופצו על ידי רסטוראטור. "אני אוהבת לשלב בין המודרני לעתיק, בין חדש לווינטג'", אומרת ליאם. "ליד מטבח של הביטאט ושולחן אוכל של טולמנ'ס, בחרתי גם רהיטים עתיקים. ככה אני גם בבגדים".
הנכס: שטח של 500 מ"ר, מתוכו 220 מ"ר בנוי. ארבעה חדרים על פני שני מפלסים ומרתף.
השכונה: רמת חן, רמת גן.
הדיירים: לולו ליאם, 47, ומשפחתה.
ותק בדירה: שלוש שנים.
מי עיצב את הבית? אדריכל מנדי רוטברד.
איך זה לעבוד עם מעצב נוסף על המרחב האישי והפרטי? "קשה. באתי עם הדרישות והסגנון שלי. מנדי ידע מראש שאני הולכת לעשות רק דברים שאני אוהבת, אז לא היו לנו חילוקי דעות".
כיצד הוגדרו תחומי ההחלטה המשותפת על עיצוב הדירה? "מנדי היה אחראי על המבנה הארכיטקטוני וחלוקת החללים, בעוד אני הייתי מופקדת על עיצוב פנים והפינישים. למשל, מדרגות המתכת בבית מהחלל המרכזי לחדרי השינה, הן רעיון שבא לי באחד הלילות. מדרגות זה מוצר מאוד יקר לעשות, וכל ניסיון לפנש אותן היה עולה לי סכומי עתק. חשבתי איך אני פותרת את העניין ומוזילה עלויות, ועלה לי הרעיון לעשות שטיח מתכת שמכסה את כל המדרגות. דוגמה נוספת היא חלון הוויטרינה בסלון. בהתחלה רציתי חלונות הייבה-שיבה, שהם חלונות ענק קלים שאתה יכול להזיז עם הזרת. המנגנון שלהם היה מאוד יקר. נאלצתי להתפשר, אז החלטתי שאם אני בין כה וכה עושה חלונות בסלון, למה כבר לא לעשות בצד השני חלון ויטרינה, וכך לראות כל הזמן את הצמחייה מבחוץ. אז צד אחד בסלון הוא חלונות, והצד השני ויטרינה".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "רציתי בחלל הכניסה ספייס אחד גדול עם תקרות גבוהות בעיצוב נקי וקלאסי, כדי שיוכל להיות ורסטילי לכל ריהוט או טרנד עיצובי שאחליט ליישם בדירה. אם תרצה, זה כמו חלל גלריה שנתון לשינויים. למשל, אם בא לי מחר להניח בסלון ספה אדומה, זה יתאים. לכן גם אין בבית רצפת בטון, אלא רצפה בצבע בז', צבע ניטרלי שיכול להשתלב עם כל דבר".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית? "הבית נראה כמו הבוטיק שלי ברחוב דיזנגוף, והצבעוניות בבית מקבילה לצבעים של הבגדים שלי – לבן, בז', שחור ואפור. אני חושבת שמשהו בניקיון וברוגע של הבית מאוד מתחבר לבגדים שאני עושה. בנוסף, יש רכות מסוימת בבית – הפסלים הקטנים, הוויטרינה שמכניסה אור – שדומה לעדינות של הבגדים".
כיצד את מתלבשת בבית? "תמיד בבגדים נוחים, אליהם אני מחליפה כשאני מגיעה הביתה. בחורף יש לי חלוק סאטן ורוד שאני חורשת עליו, ובקיץ אני עוברת לשמלת קיץ".
מה הפינה האהובה עלייך? "בגינה, על כיסא העץ הימני, מול עץ הערבה הבוכייה".
היכן את נוהגת להירגע בבית? "שכובה על הספה בסלון, בוהה בטלוויזיה".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר? "בגינה. שש בוקר. טורקי חזק. עכשיו גם יש קרה כזאת בבוקר, שאני מאוד אוהבת עם ציוץ הציפורים".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "היא לגמרי אני: מינימליסטית ורכה. היה לי חשוב גם שיהיה הרבה ירוק בעיניים, אז מהוויטרינות והחלונות רואים בעיקר צמחייה, ומעט פרחים בצבעוניות של סגול ולבן. זה המקסימום הצבעוני שאני מסוגלת להכיל".
האם יש לך חדר ארונות? "לא, אבל יש לי ארון גדול. חדר ארונות לא היה על הפרק כשבנינו את הבית, וגם אין לי בו צורך".
על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "גם וגם. מאז שיש לי בית שהוא שלי, אני מתעניינת בפריטים מעוצבים לבית. חזרתי עכשיו מחופשה בחו"ל, שם קניתי שני נרות פיסוליים ופמוטים משוק הפשפשים. בכלל, רוב החפצים בבית הגיעו מרכישות שעשיתי בחו"ל, כמו מנורת שולחן עשויה לוחות עץ שקניתי בפריז, ופסלים משוק הפשפשים ברומא. אני תמיד חוזרת עם משהו, כל דבר שיכול להיכנס לתא המטען של המטוס".
