תצוגת הדפסה של -- תערוכת "40-40": אדריכלים צעירים יכולים לחוש אופטימיות זהירה

מעמדו של האדריכל הצעיר בישראל מטריד רבים מהעוסקים בענף. לא רק בגלל תנאי העבודה והשכר הירוד, אלא גם משום שאיכות התכנון המקומי מושפעת לא מעט מההגמוניה של משרדי האדריכלות הגדולים, שלא שינו את פס הייצור המשוכפל זה זמן רב. מול הטענה לפגיעה יומיומית במעמדם של הצעירים, קטלוג התערוכה "40-40", שבה יוצגו 40 עבודות של אדריכלים שגילם מתחת ל-40, משדר אופטימיות זהירה ויצירתיות.

את התערוכה אוצר, זו הפעם השביעית, האדריכל חנן פומגרין, מבעלי משרד החדר, יחד עם האדריכלית מיכל אהרוני, וגם הוא אופטימי. "פעם העיתונאית אסתר זנדברג אמרה שהאדריכלים הצעירים עושים רק וילות", הוא אומר. "בתערוכה יש וילות, אבל יש גם הרבה פרויקטים אחרים".

רק רבע מהעבודות שמוצגות השנה הן וילות פרטיות. השאר הם פרויקטים של בנייה רוויה, מסחר ותחרויות. לחדירת האדריכלים הצעירים לתחומים נוספים יש כמה סיבות: ראשית, תמ"א 38 מייצרת פרויקטים נקודתיים רבים שהכניסו לשוק יזמים קטנים, שפונים בעיקר לאדריכלים צעירים; שנית, מאות גני הילדים ומעונות היום שנבנו בשלוש השנים האחרונות בעקבות חוק טרכטנברג, ושכר הטרחה הנמוך שמשולם מהרשויות בעבור תכנונם, מושכים בעיקר צעירים; ושלישית, צעירים רבים מאסו במשרדים הגדולים ובחרו לפתוח משרדים קטנים ועצמאיים. הנה מבחר מהעבודות:

הדמיה של פרויקט "פינוי-בינוי חברתי" ברעננה. 82 דירות בגדלים שונים (תכנון: סטודיו מיא, מיכל יוקלה אדריכלים)

פינוי-בינוי ושיקום שכונות ברעננה מיכל יוקלה

בין הפרויקטים של תמ"א 38 ופינוי-בינוי, בולטת עבודה של האדריכלית מיכל יוקלה (ילידת 1975), שבמקביל לעבודה מעשית כאדריכלית עוסקת גם בהרצאות ובמחקר בטכניון. יוקלה מתכננת בימים אלה מתחם התחדשות עירונית ברעננה, הממוקם על קרקע בת 4 דונם במרכז העיר, קרוב לרחוב אחוזה. במגרש הקיים ניצבים חמישה בניינים בני שתי קומות, בהם 25 דירות ובמרכזם שטח פתוח. במסגרת פרויקט פינוי-בינוי היא מציעה לבנות 82 דירות. בניגוד למרבית הפרויקטים האלה, ששואפים למקסם את גודל הדירות, יוקלה מתכננת מנעד רחב של גדלים: 54, 65, 81, 92, 112 ו-143 מ"ר.

היא מתארת הליך תכנון יוצא דופן. "שיתוף הציבור הוא לא רק עם בעלי הדירות, אלא גם עם שוכרים ושכנים. אני ממש עוברת בית-בית ושואלת את הדיירים על צרכיהם". היא מבקרת את המודלים הקיימים של פינוי-בינוי. "השיטה העיקרית היא בניית מגדלים. אלו פרויקטים שמחסלים אוכלוסיות של שוכרים, שמתוכננות בהם רק דירות גדולות ופונים לקהל של משפחות. ומה עם זוגות בלי ילדים ועם זוגות מבוגרים?"

לדעתה, כאשר רק גודל הדירה הוא חשוב, האדריכל הופך לכלי שרת ותו לא. "זה אינטרס של המדינה לשלב צעירים", היא אומרת. "אם רוצים לשנות את המציאות הפיזית בישראל, להתגבר על הפקקים ועל משבר הדיור ולייצר תכנון אחראי יותר, אז המדינה צריכה לשאוף ליצירת פתרונות חדשים. הדור הוותיק של המשרדים כבר לא יודע לייצר אותם". היא מדגישה שהפרויקט שלה נקרא "פינוי-בינוי חברתי", ומסבירה: "זה תהליך שמשלב לא רק את הפן הפיזי-אדריכלי אלא כולל גם תוכניות לתעסוקה, רווחה וחינוך, כמו שהיה בזמנו בפרויקט שיקום השכונות".

כלבייה דה לוקס בחיפה מיטל אמסטרדם ואסף בן נון

ארבעה מבין חמשת בתי הספר לאדריכלות ממוקמים מחוץ לגוש דן (בצלאל, אריאל, ויצ"ו והטכניון), אבל רבים מהאדריכלים הצעירים בוחרים לעבור למרכז הארץ עם תום לימודיהם ולחפש עבודה במשרדים הגדולים. מיטל אמסטרדם (ילידת 1975) ואסף בן נון (יליד 1973), בוגרי הטכניון, בחרו להישאר בחיפה ולהתמחות במשרד הוותיק אמר-קוריאל. ב-2005 פתחו משרד עצמאי ולאחרונה הצפינו למושב בן עמי בגליל המערבי.

בתערוכה הם מציגים את מבנה הכלבייה העירונית החדשה של חיפה, שתיכננו עבור חברת "יפה נוף" ושממוקמת בהאנגר מחודש בחוף שמן. המבנה משתרע על פני כ-1,100 מ"ר ובו שני אגפים: אגף בעלי חיים שכולל יותר מ-70 כלובים ("יש להם כאן תנאים מצוינים. אין בכלל ריחות, וגודל כל כלוב הוא פי שניים מהתקן", מתלהב בן נון), ואגף תפעולי שכולל משרדים, מרפאה, שירותים, מלתחות, מבואה וכיתות לימוד.

"לאדריכלים בצפון יש פחות הזדמנויות", אומר בן נון, "אבל התחרות יותר מצומצמת. הבעיה המרכזית היא שהתל-אביבים יכולים לקבל פרויקטים בצפון, אבל לכיוון השני זה בדרך כלל לא עובד".

בניגוד לרבים מעמיתיו הצעירים, שפסגת שאיפותיהם היא לתכנן מבנה ציבור קטן כמו גן ילדים, בן נון נושא עיניים לשוק הפרטי. "פרויקטים יזמיים, שמושקע בהם כסף בתחום המגורים והמסחר, יכולים להיות מעניינים", הוא אומר. "לתכנן גן ילדים זה פרויקט שנראה מרשים, אבל התקציבים של הפרויקטים הציבוריים יכולים להיות מאוד בעייתיים".

פסאז' אוניקו בבאר שבע. 20 יחידות דיור לסטודנטים (צילום: זרתא סטודיו)

מחדשים את הפסאז' סטודיו זרתא

משרד נוסף שפועל הרחק מתל אביב הוא סטודיו זרתא מנתיב העשרה, שאותו הקימו ב-2008 האדריכלים אביבה פרידמן (ילידת 1978) וישי בידר (יליד 1974), בוגרי בצלאל. לפני כשנה הצטרף אליהם האדריכל חן פרץ. הם פועלים בנגב, בלוד ובכרמיאל, ומתכננים כפרים לסטודנטים ולצעירים עבור עמותת איילים.

בתערוכה הם מציגים את השיפוץ שערכו בפסאז‘ אוניקו, מבנה בן שלוש קומות בעיר העתיקה בבאר שבע. בשנות ה-70 היה המתחם אחד ממרכזי המסחר השוקקים בעיר, אך לימים הועם זוהרו, ומרבית בעלי העסקים נטשו אותו. בשנים האחרונות החל מרכז העיר להתחדש, וקרן ההשקעות IVIC יזמה את החייאתו של המתחם.

האדריכלים מיקמו בתוכנית החדשה 20 יחידות דיור לסטודנטים בקומה העליונה, כשהמסחר נשאר בקומה התחתונה בלבד. הדירות הן בנות שלושה חדרים ושטחן כ- 55 מ“ר. "בקומת הקרקע הושקע מאמץ בשיקום החזיתות ובעיצוב הפסאז‘ תוך מתן פתרונות לבעלי העסקים המקומיים", הסבירו האדריכלים. "הרציונל שהנחה את התכנון הוא יצירת תשתית שתמשוך בעלי עסקים חדשים שייכנסו למתחם".

רוק בבאר שבע ליאור עוז

כשאדריכלים צעירים מסיימים סטאז', הם בדרך כלל מתחילים לעסוק בפרויקטים קטנים של עיצוב פנים. התחרות בגזרה זו מתהדקת והולכת, ואדריכלים שסיימו מסלול הכשרה בן יותר משמונה שנים נאלצים להתחרות עם בוגרי קורסים קצרים או עם הנדסאים. למרות התחרות, אדריכלים צעירים שעבדו על פרויקטים של עשרות אלפי מ"ר במשרדים גדולים חוזרים לתכנן כעצמאיים עיצוב פנים של דירות קטנות או של חללים מסחריים.

האדריכל ליאור עוז (יליד 1983), בוגר אוניברסיטת תל אביב, החל בקריירה עצמאית תוך כדי התמחות במשרד נופר אדריכלים, וכעת לומד בפראט בניו יורק. בתערוכה הוא מציג את "פרפורמנס רוק", מתחם ססגוני עם קיר טיפוס ובית קפה שמשתרע על פני 500 מ"ר, בחלל שהושמש בעיר העתיקה בבאר שבע. עוז מספר שהמבנה נועד בתחילה לסופרמרקט, אבל התחדשות האזור איפשרה הקמת מקום פחות שגרתי. לדבריו, בשל מגבלות התקציב מורכב התכנון מעץ בלבד – המעטפת וגם הקונסטרוקציה. העבודה נערכה באתר עצמו וכללה עבודות נגרות אומן ותכנון בשיתוף מעצבים גרפיים.

דירת הנופש. סלון ומטבח בחלל אחד (צילום: טל ניסים)

נופש בשלושה צבעים מיכל אהרוני

אוצרת התערוכה, האדריכלית מיכל אהרוני (ילידת 1983), בוגרת אריאל, מציגה פרויקט בעיצוב פנים: דירת נופש בת 60 מ"ר בתל אביב, המיועדת לזוג יהודים-צרפתים וממוקמת בבניין משנות ה-70. אהרוני איחדה את הסלון והמטבח לחלל אחד ופיזרה ברחבי הבית פריטים בשלושת צבעי היסוד - כחול, אדום וצהוב. הצבעים מופיעים בכריות, בפרטי נגרות ובגופי תאורה. לדעת אהרוני, "הקומפוזיציות של צורה וצבע יוצרות חיבור ויזואלי בין כל חלקי הדירה וחיבור נוסטלגי לעבר של תל אביב".

אהרוני מדגישה שהיא אינה עוסקת רק בעיצוב פנים, אלא גם בגני ילדים, במעונות יום ובחללי משרדים. ואיך מוצאים עבודה כאדריכל צעיר? "הרבה מפה לאוזן. מצד אחד, קשה להתניע עסק, אבל ברגע שהעסק מתחיל לרוץ, מעגל הלקוחות מתרחב". לדבריה, שחיקת מעמד הביניים השפיעה על מצבם של האדריכלים: "כשיש פרויקט בתקציב נמוך, הלקוח יעדיף מתכנן ששכר הטרחה שלו נמוך מזה של אדריכל. זה גורם לפעמים לכך שלקוח לא מרוצה מחליף מתכנן במהלך פרויקט ועובר לממתכנן אחר".

בכנס "משבר הדיור" שנערך בתחילת מארס אמרה ד"ר נורית אלפסי מהפקולטה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון ש"אנחנו לא צריכים עוד תוכניות גדולות", כגון הסכמי הגג שהממשלה מנסה לקדם כעת, "אלא תוכנית קטנות ובינוניות". היא התכוונה לתוכניות הגדולות שמשרדי אדריכלים משכפלים כבר יותר מ-20 שנה ושהביאו למשבר הדיור הנוכחי. תערוכת "40-40" כמו פרויקטים אחרים של אדריכלים צעירים שהצגנו ב-Xnet בשלוש השנים האחרונות, מוכיחים שאפשר לפתור את המשברים הנוכחיים גם בפינצטה, לא רק בבולדוזר.

_______________________________________________________________________________________