32 שנה אחרי שנחנך מלון "לרום", כיום "ענבל", עובר בית המלון חידוש והרחבה. פרויקט השיפוץ הוא תגובה ראשונה לכניסתו של שחקן חדש לזירת מלונות הפאר הירושלמיים – וולדורף אסטוריה. חידוש החדרים הוא רק הסיפתח, ובעתיד הקרוב אמורה להתחולל כאן מהפכה שעשויה – או עלולה – לשנות את האדריכלות המקורית ולהשפיע על קו הנוף הרגיש של הבירה.

 

המלון, שאותו תיכנן האדריכל יעקב רכטר בקצה שכונת טלביה, זכה בשעתו בשבחים מעמיתיו למקצוע. לאחרונה הוא נמסר לטיפולו של אדריכל מייקל שוורץ שהשלים שלב ראשון ומינורי יחסית בתהליך: חידוש יסודי של שטחי הכניסה, אולם המבואה, שדרת החנויות הפנימית וחדרי המלון. במסגרת החידוש, הודגשו החדרים והמסדרונות המובילים אליהם בשטיח שעיצב שוורץ, בהשראת הצורניות הבולטת של חזיתות הבניין – קווים אלכסוניים שיוצרים משולשים. גוון הירוק-זית של השטיח מנוגד לגווניי החום הכבדים שמאפיינים את בתי המלון בבירה, המעוצבים בשמרנות מוגזמת ובחוסר יצירתיות של האדריכלים ובעלי הבית (מלון "ממילא", בעיצובו של פיירו ליסוני, הוא היוצא מן הכלל).

 

למרות ניסיונותיו של שוורץ לעדכן את העיצוב המיושן תוך התערבות בחדרי הרחצה, בגופי התאורה ובטפטים, אופפת את הכתלים אווירה של בית כנסת, בעיקר בגלל הריהוט החום והכבד. אחרי הכל, תיירים יהודים-אמריקאים מסורתיים מרכיבים חלק נכבד מתמהיל האורחים במלונות ירושלמיים כמו "ענבל".

 

עוד בתי מלון יפים בירושלים:

>> מלון ממילא

>> מלון וולדורף אסטוריה

>> מלון אלגרה עין כרם

 

מתחם המריבה של שנות ה-70

 

סיפורו של האתר, שבחלקו נבנה מלון "ענבל", מקפל בתוכו את סיפורה של הבנייה הירושלמית במאות האחרונות. השינוי שמתכננת הנהלת המלון לבצע כעת אינו ייחודי רק לה; הוא מייצג את רוח הזמן. עד המאה ה-19 היה אזור "עומריה" (כך כונה המקום וזה גם היה שמו הראשוני של המלון לפני שנבנה) מכוסה חורשות עצי זיתים עתיקים. באותה עת התיישבו 300 משפחות גרמניות מארגון הטמפלרים מדרום למתחם עומריה, משני צידי הרחוב הידוע היום כרחוב עמק רפאים. הטמפלרים החלו לפתח את החקלאות והתעשייה המקומית, אך השטח עצמו נותר עם עצי הזיתים שבו. באותן שנים החלו להיבנות בתיה הראשונים של שכונת טלביה, ממערב למתחם.

 

עצי הזית העתיקים הצליחו לשרוד עד תחילת שנות ה-70. מלחמת ששת הימים הפכה את ירושלים מעיר פריפריאלית למרכז המדינה, ונעשו בה השקעות ענק. ירושלים של שנות ה-70 שקעה בחלומות של מלכות ישראל השלישית, והשמיים היו הגבול. פרויקט מגדלי המגורים "וולפסון" בקצה שכונת קרית משה קיבל אישורי בנייה, והיזמים שלו ביקשו להקים בתי מלון ענקיים שברובם היו עתידים להפוך למפגעים נופיים: "הייאט הר הצופים" תוכנן להתנשא לגובה 20 קומות (בתכנון המקורי של משרד ירמיצקי-אזמנוב) ולבסוף צומצם ביותר מחצי (היום מלון "דן" בתכנון דוד רזניק); בצמוד למלון "המלך דוד" תוכנן לקום מגדל בן 22 קומות, ובנייתו בוטלה; בשוליו של גן העצמאות הוקם מלון "לאונרדו-פלאזה" המתנשא לגובה 22 קומות (בתכנון מרדכי בן חורין).

 

האדריכל יעקב רכטר, חתן פרס ישראל לאדריכלות, תיכנן שלושה בתי מלון בבירה: "המלך שלמה" הסמוך ל"לרום", שתוכנן להתנשא לגובה 18 קומות ולבסוף צומצם בחצי; "הילטון" בצמוד לבנייני האומה התנשא לגובה 19 קומות; ו"לרום" שתוכנן לגובה 14 קומות וצומצם בחצי.

 

ספסרי העיר החלו לקדם תוכנית, שביקשה להקים ב"מתחם עומריה" שכונת מגדלים שתכלול שני בתי מלון בני 500 חדרים כל אחד. התוכנית טרם אושרה, וכבר נעקרו כל עצי הזית. חברת הבנייה "משהב" החלה, ללא אישור ועל שטח שיועד להיות ציבורי פתוח, בבניית מגדל המגורים הראשון בתכנונו של האדריכל דן איתן. מגדל 14 הקומות ניצב עד היום בשולי המתחם, ובולט היטב בקו הנוף הירושלמי.

 

הבניין של דן איתן (צילום: מיכאל יעקובסון)
הבניין של דן איתן (צילום: מיכאל יעקובסון)

 

אם במקרה של פרויקט "הולילנד", הציבור הירושלמי נותר יחסית אדיש, הרי שלפני 40 שנה, ב"פרשת עומריה", פרץ מאבק ציבורי ותקשורתי שהצליח לשאת פרי: התוכנית בוטלה וסמכויות מהנדס העיר צומצמו. לימים, גם הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים נאלץ להתמודד עם האשמות של שוחד, סחיטה באיומים והפרת אמונים של עובד ציבור.

 

המגדל שבנה דן איתן נותר על כנו, אך כל שאר המבנים לא נבנו. שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1975, הצליחה קבוצת יזמים להביא לאישור את הקמתו של בית מלון אחד מבין השניים שתוכננו במקור. גובהו ושטחו צומצמו: מ-500 חדרים ל-250 בלבד, מ-14 קומות לשבע קומות ושתי קומות מרתף. על חלק משטח מתחם עומריה הוקם "גן הפעמון", ושאר השטח שעליו תוכננו לקום המגדלים נותר ריק עד היום. הציבור ביקש גם לבטל את הקמת המלון שאושר ועתירה הוגשה לבג"ץ, אך היא נדחתה. וכך, האורחים הראשונים של מלון "לרום" נכנסו לחדרים ב-1982.

 

חביב יהודי הגולה

 

עם פתיחתו הפך המלון לחביב יהודי הגולה, בעיקר ארצות הברית. הוא לא הצליח אמנם להתחרות בהילה ההיסטורית של "המלך דוד", אך הפך לעדיפות השנייה אחריו ואירח במשך השנים מנהיגים, אנשי רוח, שחקנים, ספורטאים וידוענים מכל העולם (הנה מכתב הברכה בשמו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה). בשנות ה-90 "אימץ" שמעון פרס את המלון, קיים בו במהלך תקופת הסכמי אוסלו מסיבות עיתונאים רבות, והפך אותו לביתו השני. המיקום של המלון מעולה, במרחק הליכה ממתחם תחנת הרכבת החדש, גן הפעמון, רחוב עמק רפאים, תיאטרון ירושלים, בית הנסן, מכון ון ליר, משכנות שאננים, ימין משה, הסינמטק, הר ציון והעיר העתיקה.

 

המלון הוקם כיוזמה של משקיעים גרמנים וחברת התעופה אל-על, שנכנסה ב-1972 לעסקי המלונאות. חברה בת שלה, "לרום מלונאות", ניהלה בתי מלון בארץ ובאפריקה תחת שם המותג "לרום". כשאל-על בחרה לפרוש מהתחום, היא לקחה איתה את המותג, ובעל המלון החדש נאלץ לשנות את שמו ל"מלון ענבל", על שם הפעמון הגדול הניצב בליבו של הגן הסמוך. לאחרונה השיג בעל המלון את המותג "לרום", שחוזר כעת בהדרגה להופיע בפרסומי המלון.

 

"במלון לרום יישמנו את הלקחים מהמלונות הקודמים", סיפר יעקב רכטר בשיחה שפורסמה בכתב העת "תוי" ב-1984. "אולי הצלחתי לברוח מחזרתיות של החדרים. הפשטות של חללים עוברים והחצר, כעין חאן-חצר עם חללים סביב ללא תחכום במכוון". ואכן, כל קומה שונה מהאחרת, וגם החדרים שונים בגודלם ובאיכותם: לחלק רק חלון, לחלק מרפסות קטנות וחלק גדולות. בסך הכל יש תשעה סוגי חדרים.

 

לא זול כאן: לילה בסוף השבוע הקרוב לזוג בחדר משופץ, כולל ארוחת בוקר וכניסה חופשית לטרקלין העסקים, יעלה 1,700 שקלים; חדר עם נוף לעיר העתיקה ידרוש תוספת של 150 שקלים; הסוויטה הנשיאותית המשתרעת על פני 110 מ"ר (ראשיהם של ביל קלינטון ומיכאיל גורבצ'וב הונחו כאן על הכר) תעלה 2,500 דולר, לא כולל מע"מ. את המחיר הגבוה מתרץ מנכ"ל המלון, רוני טימסית, בכך שהתפוסה הממוצעת של המלון היא 70%, וברצון לשמור על סטנדרט שירות גבוה.

 

בתי המלון האחרים של רכטר

 

יעקב רכטר (2001-1924) היה מבכירי האדריכלים הישראלים שפעלו במחצית השנייה של המאה העשרים. הוא התמחה בין השאר בתכנון בתי מלון יוקרתיים, מסורת משפחתית שבה פתח אביו, האדריכל זאב רכטר, כשתיכנן את בתי המלון בחוף ים המלח (מלון קלי"ה שנהרס במלחמת העצמאות), במעלה החמישה, בנצרת ובהרצליה (מלון השרון). בין בתי המלון הבולטים שתיכנן בנו: הרחבת "בית בוסל" בצפת, הרחבת מלון השרון, בית הבראה מבטחים בזכרון יעקב (שעליו זכה בפרס ישראל), שרתון תל אביב, הולידיי אין אשקלון והילטון תל אביב. מלבד בתי מלון, השתתף בתכנון היכל התרבות בתל אביב, כיכר אתרים ובניין האופרה בתל אביב, מוזיאון ויד לבנים הרצליה, בתי משפט השלום בתל אביב ובעכו, והקונסרבטוריום בבאר שבע.  

 

יעקב רכטר עם אשתו, השחקנית חנה מרון (רפרודוקציה: טלי שני)
יעקב רכטר עם אשתו, השחקנית חנה מרון (רפרודוקציה: טלי שני)

 

"לרום" המשיך את עיסוקו של יעקב רכטר בעיצוב צורת הבניין. המלון, השוכן על קצה גבעה המשקיפה על גן הפעמון, מתאפיין בחזית פלסטית המתבססת על משחק של משולשים – צורה חזקה שהעניקה למלון את אופיו. קומת הכניסה פתוחה כמעט כולה לסביבה, ומאפשרת קשר עין בין האורחים לגן המקיף ולרחוב. הפתחים המקיפים את הקומה מורכבים מקשת מחודדת תלת-ממדית המעוצבת בהשראת אדריכלות ביזנטית, והיא שמעניקה לבניין צורה של מצודה. מרכיב בולט נוסף הוא הטיפול באבן (טובזה) שבוצע באופן מסורתי ולא במיכון מודרני, אך מודגש בו שהוא אינו "מבנה אבן" אלא חיפוי בלבד.

 

המרכיב השלישי המרכזי הוא חצר פנימית, שנוצרה בהשראת חאן מזרחי או חצר ירושלמית. זאת, לעומת מלונות הילטון שאותם תיכנן רכטר באופי קוסמופוליטי. בפינת החצר מתנשא קיר זכוכית, המאפשר לראות מבעדו את אולם המבואה המתנשא לכל גובה הבניין, באזור המעליות והמדרגות הספירליות המרשימות, היורדות לקומות המרתף שם ממוקמים אולמות האירועים, משרדי המלון והספא.

 

בשונה ממלונות הפאר האחרים שתיכנן רכטר, כאן לא עמד לרשותו מעצב פנים ששילב יצירות אמנות. רק בשילוט הוא נעזר בגרפיקאי מעולה, שיצר גופנים בעברית ובאנגלית בהשראת חזית הבניין; בצעד תמוה, בחרה הנהלת המלון להזניח את העבודה הזו לטובת שילוט רגיל וחסר אופי.

 

האם יאשרו להגביה את המלון של רכטר?

 

"המגמה העולמית ברורה והולכת בכיוון של מלונות יוקרה, הולכים אל הקצה", מסביר טימסית מה עמד מאחורי ההחלטה לחדש את המלון. "בשנים האחרונות לקחו מקומות שהיו חורים עלובים והפכו אותם לבובות, כמו מלון 'מונטפיורי' בתל אביב", הוא מוסיף, ומציין כי לעומת מלונות הבוטיק הקטנים, הרי שבתי המלון הגדולים שואפים כיום להתמקד ב"סופר-לוקסוס".

 

שוורץ הוא אדריכל ירושלמי שהחל את לימודיו בעיר הולדתו, קייפטאון, וסיים אותם בטכניון בחיפה. הוא הספיק לעבוד בדרום אפריקה ובאנגליה, ומתמחה בתכנון מגורים ומוסדות חינוך. בתחום המלונאות הספיק לצבור ניסיון רב, לאחר שהתמנה לאדריכל הבית של מלון "אמריקן קולוני" – מהמפוארים והוותיקים במלונות ירושלים. "המזל נתן לי שני בתי מלון ברמה של חמישה כוכבים, אחד בצד המזרחי של העיר ואחד במערבי, ושניהם בניינים עם חצר מרכזית", הוא משווה בין שני בתי המלון שבהם הוא מטפל. "באמריקן קולוני החצר מפותחת ומפורסמת, אך כאן החצר היא כמו מדבר, אזור שאינו מנוצל".

 

האדריכל מייקל שוורץ עם הסקיצות במלון (צילום: טל ניסים)
האדריכל מייקל שוורץ עם הסקיצות במלון (צילום: טל ניסים)

 

שוורץ שמח לשלוף מתיקו הדמיות ממוחשבות וסקיצות ידניות המציגות את המשך תוכניותיו למלון: תוספת בנייה של קומות אחדות, שיאכלסו עשרות חדרים נוספים. בסקיצות אפשר למצוא תוספת של שלוש וארבע קומות, אך מספרן המדויק טרם נקבע. שוורץ מודע לערכו האדריכלי של הבניין, ומבטיח שתוספות הבנייה יעוצבו באופן שאינו מתחרה עם הבניין המקורי. הבנייה החדשה תורכב ברובה מזכוכית, בניגוד לאבן המאפיינת את הבניין של רכטר. בפינה הפוגשת את הרחוב יוקמו מעליות נוספות, שיעוצבו גם הן ברוח הבנייה החדשה. החצר המרכזית, שהיא מרכיב בולט בבניין, תיסגר בחלקה כדי לפתוח בה מסעדת שף ולחזק את הפעילות הדלילה שמתקיימת בה (היא מסתכמת בקיום חופות בערבי הקיץ, ובסוכה גדולה שמוקמת בחג הסוכות).

 

השינוי השלישי הוא פריצת מרכז החצר והחדרת מרכיב פיסולי שיקשר בין החצר לאולם האירועים הגדול שמתחתיה. כך יחדור אור שמש לאולם במהלך היום, ובלילה יחזיר האולם אור מלאכותי לחצר. שוורץ מרמז שכבר יש מגעים עם הפסל הנודע אניש קאפור, שאיתו עבד בעבר. באמצעות הפיסול מתכוון האדריכל לא רק להזרים דם חדש למלון, אלא לשלב בו אמנות ולהפוך את החצר למוקד תוסס בירושלים.

 

אחת הסקיצות. הגבהה של 3 או 4 קומות (סקיצה: מייקל שוורץ אדריכלים)
אחת הסקיצות. הגבהה של 3 או 4 קומות (סקיצה: מייקל שוורץ אדריכלים)

 

"דווקא במקרה כזה צריך להמשיך את אותה שפה ולא לעשות 'כובע' זר ואגרסיבי שיושב על המבנה", מגיב האדריכל אמנון רכטר, בנו של אדריכל הבניין המקורי, שבעצמו השתתף בחידוש אולמות האירועים של המלון בסוף שנות ה-90. "טעות לחשוב שאם אתה לוקח משהו מזכוכית ואלומיניום, אז יש לו אופי קל ושקוף והוא אינו מתחרה באבן. במבנה מונוליתי באופיו, זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות וכך הורסים את האופי הבסיסי של המבנה". רכטר שמע כבר לפני כמה חודשים שהמבנה עומד בפני שינוי, אך לא ידע לדבריו על תוספת הקומות וסגירת החצר המרכזית, שבה הוא רואה את ליבת הבניין. "יש דרכים אחרות להוסיף חדרים מבלי לעשות נזק", הוא טוען, "אני קורא למהנדס העיר לעצור את זה, ולכבד את אחד המבנים הציבוריים המיתולוגיים של האדריכלות החדשה בירושלים - ולא להרוס אותו".

 

מול טענותיו של רכטר, מקפיד שוורץ להדגיש כי הוא מטפל בעבודתו של יעקב רכטר בחרדת קודש: "אני מתייחס אליו כמבנה לשימור, כי זה לא עניין של גיל הבניין אלא מדובר באייקון ירושלמי, אחד האייקונים החזקים של ירושלים". כיצד מתייחסת העירייה לפגיעה אפשרית בבניין? עופר מנור, אדריכל העיר, התבקש להגיב על תוספת המלון המבוקשת, אך מדוברות העירייה נמסר כי הוא אינו מכיר את התוכנית ולכן לא יוכל להתראיין בנושא.

 

 

 

עוד מבנים ירושלמיים מפורסמים בערוץ האדריכלות:

 

>> וילה שרובר, הבית המפואר ביותר במדינה

>> הווילה הנסתרת במוזיאון ישראל

>> בית בן 500 שנה ברובע היהודי