הדפסה
לכתבה באתר
פסח עבר אבל האביב נשאר, והוא, כרגיל, הביא עימו הרבה אנרגיות של התחדשות. את הפוסט הזה אני מקדישה לו - לאביב. מלאה באנרגיות צללתי וחיפשתי דוגמאות מעולם העיצוב לפרויקטים שעושים שימוש באנרגיה, בעיקר אנרגיה מתחדשת, שמקורה בתהליכי טבע מתמשכים שאינם מתכלים. שימוש זה נחשב לנקי יותר מאשר שימוש באנרגיה גרעינית או במקורות מסורתיים כמו דלק מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי), שהפקתם לרוב מפרה את האיזון האקולוגי, יוצרת גזי חממה וזיהום אוויר.
אנרגיה מתחדשת אפשר להפיק משמש, רוח, מים ואפילו באמצעות ניצול הגאות והשפל. אנרגיה גיאוטרמית עושה שימוש בחום שנמצא מתחת לקרום כדור הארץ. כדי לא להשפיע על המאזן האקולוגי-גיאוטרמי עושים זאת באמצעות תהליך שנקרא הזרקה, בו מחזירים לקרקע את המים החמים.
סיפור קצר על גז טבעי: באחת מנסיעות החג בכבישי ישראל תפסה את עיני מודעת חוצות של מכללה שפותחת מסלול חדש למכונאים לגז טבעי. מודעה עם משפט אחד, לוגו בצד, קומפוזיציה מאוזנת, לבן במידה הנכונה וטקסט בשחור עם כמה מלים בירוק. מה שמשך את תשומת לבי הן צמד המילים גז טבעי. לא כל שימוש במילה טבעי הוא כשיר ונאות: הרי גם נפט הוא טבעי! ותאונה (לא עלינו) שתהיה בתחנת קידוח של גז טבעי (בחוף הקרוב אליכם הביתה) היא לא פחות זוועתית מתאונה באתר קידוח נפט. כדי לא לשקוע לכעס שאין לי אפשרות לעשות אתו כלום בחרתי לדמיין את אותה המודעה, קצת אחרת: אותה קומפוזיציה, רק שאת צמד המלים גז טבעי יחליפו צמד המלים אנרגיה סולארית, ונגיעות הצבע הירוקות יתחלפו לצהובות. הנה כמה דוגמאות מדליקות לניצול אנרגיית השמש, הרוח והתנועה.
מפעל סריגה ברוח
מאחורי סדרת הרהיטים Windworks עומדת יוזמה של המעצבת Merel Karhof, שביקשה לחדש את פעילותן של שתי טחנות רוח היסטוריות באיזור Zaanse Schans אשר בהולנד. טחנת "הכבשה הצעירה" התמחתה בניסור קורות עץ (תנועת הרוח מפעילה גלגלי שיניים ענקיים מעץ, כאשר באחרון שבהם יש להבים שמנסרים את הקורות, וטחנת "החתול" התמחתה בצביעת טקסטיל (תנועת הרוח מפעילה גלגל ריחיים, שטוחן פיגמנטים טבעיים מהם מייצרים צבע). "מפעל סריגה ברוח" היא הטחנה השלישית, שבה פיתחה המעצבת מכונת סריגה שמופעלת באמצעות אנרגיית הרוח. קורות העץ חוברו לרהיטים, שהריפוד שלהם עשוי מחוטי הצמר שנצבעו ונסרגו. התוצאה היא סדרת רהיטים רכה ומקסימה. אגב, שימוש באנרגיית הרוח משפיע על קצב הייצור - ככל שהרוח חזקה יש יותר תוצרת, ולהיפך. בכך מצטרף הפרויקט הזה למגמת ה-"Slow Design", ומדגים כיצד שיתוף פעולה בין טחנות הרוח מייצר תעשייה שלמה והוליסטית יותר.
גלגל קופנהגן
הפרויקט הבא עושה שימוש חכם ונקי באנרגיה קינטית (האנרגיה האצורה בגוף מתוקף תנועתו, ותלויה רק במסת הגוף ובמהירותו). אם אתם חובבי רכיבת אופניים אתם מן הסתם מכירים אותו - גלגל קופנהגן, הגלגל הכי מפורסם בעולם מאז המצאת הגלגל. אמנם טרם ראיתי אותו ברחובות תל אביב, אבל נשביתי ברעיון (שבין השאר קיבל תפקיד משעשע בעונה השביעית של "Weeds"). מדובר במיזם של צוות מה-MIT, בראשותו של אסף בידרמן הישראלי. הצוות הוקם כדי לבחון כיצד ניתן לקדם תחבורה ירוקה בערים הגדולות, ונקודת המוצא היא שאוכלוסיית העולם גדלה ובעיקרה תהיה אורבאנית. במטרה לשפר ולהגדיל את התחבורה הנקייה בעיר חקרו את קופנהגן - בירת האופניים האירופית. שם הם למדו ששני הפרמטרים העיקריים שבגינם עכברי העיר משאירים את האופניים בחצר ונכנסים לאוטו כדי לשבת בפקק הם מרחק ותנאי דרך קשים (עליות למשל).
את שתי הסוגיות האלו בא גלגל קופנהגן לפתור: הוא מתחבר לכל זוג אופניים, במקום הגלגל המקורי האחורי. בתוכו ישנו מנוע, בטריות, 12 חיישנים ומערכת בקרה. הסוד שלו הוא המרת אנרגיה קינטית באנרגיה חשמלית - כל בלימה אוצרת את האנרגיה ומעבירה אותה לבטריות, לשימוש ברגע הצורך, בעלייה או בהאצה. עם הגלגל האדום הזה מגיעה אפליקציה (ועל הכידון יש מקום מיוחד להנחת הטלפון הנייד), שבעזרתה ניתן לעשות התאמה אישית, לפי אופי הרכיבה שלכם.
תיבת הנגינה של José Ferrufino
תיבת הנגינה המקסימה שבתמונה הופכת אנרגיה מכנית לאנרגיה קינטית. José Ferrufino, בוגר האוניברסיטה לאמנות ועיצוב Ecal, יצר את הפרויקט המקסים הזה בשיתוף פעולה עם האחים קמפנה ועם חברת תיבות הנגינה Reuge, שבמוצריה התאהב בשעה שסייר בחברה. התיבה עשויה מפליז, שידוע באיכויות התהודה שלו ולכן נוהגים להשתמש בו בכלי מוסיקה. ענפי השעורה נצבעו בזהב, להשלמת המראה המוזהב של הפליז. המוזיקה מתנגנת כתוצאה מפגיעת הפינים של הצילינדר בלהבי המקלדת, והתזוזה המכנית הזו מניעה את התנועה העדינה של ענפי השעורה. המעצב מספר שהיה צריך להתאמץ ולרסן את תנועת הענפים, כך שלא תתנגד לתנועה המכנית. התוצאה מעבירה משהו מקלילותו ושלוותו של הטבע. רצועת השיר "Son of a preacher" של דאסטי ספרינגפילד עובדה במיוחד לפרויקט.
פרוייקט מדליק נוסף מבית Ecal, שמנצל את תנודותיו של כיסא נדנדה כדי לסרוג כובע צמר, ניתן (וכדאי!) לראות כאן.
"שולחן זורם" (וסולארי)
"השולחן הזורם" של המעצבת Marjan Van Aubel הוצג בשבוע העיצוב האחרון במילאנו. הוא אוסף את אנרגיית אור היום ומתרגם אותה לאנרגיה חשמלית, באמצעות משטח זכוכית כתומה המונח על רגלי חמור בצורת משולש. הטכניקה של "השולחן הזורם" דומה מאוד לתהליך הפוטוסינתזה: על משטח הזכוכית יש חלקיקים קטנים של Titanium dioxid, והצבע הכתום עוזר לקלוט את אנרגיית האור. כל עוד זורחת השמש ויש אור יום, משתחררים אלקטרונים שנמצאים בתוך החלקיקים. לשולחן יש שתי יציאות USB, שיכולות להטעין את מכשירי הסמארטפון והטאבלטים שברשותכם. זמן הטעינה תלוי בכמות האור: לכל אחת מיציאות ה-USB יש ארבעה תאים, וכל אחד מהם זקוק לשמונה שעות אור על מנת למלא את הבטריה. שלא כמו תאים סולאריים קלאסיים, תאים שצבועים בטכניקה זו אינם זקוקים לאור שמש ישיר, ועובדים גם בתוך הבית.
על פרוייקט נוסף של Marjan Van Aubel - כסאות העשויים משאריות נסורת - כתבתי כאן.
העץ השחור
העץ השחור הוא מטען ציבורי בצורת עץ. הוא יוצר מפגש קהילתי בגינה (אין כמו שיחות קטנות ליד מטענים ציבוריים), הוא עושה שימוש בארנגיה סולארית, ועל הדרך מסוכך מפני הצדדים הפחות נעימים של השמש או מפני תנאי מזג אויר קשים. העץ עוצב על ידי Miloš Milivojevic, והוקם בבלגרד ב-2012, בשיתוף פעולה עם חברת Strawberry Energy והרשות המקומית. מבנה הפלדה נישא לגובה של 4.5 מטרים ומזכיר עץ אמיתי. צורתו מחזקת את ההקבלה בין שימוש באנרגיית השמש הנקייה לבין פעולתם הטבעית של העצים, שקולטים פחמן דו חמצני ומשחררים חמצן, ובכך תורמים להפחתת נזקי ההתחממות הגלובלית. לצד גזע הפלדה נבנה ספסל רחב ונוח, שבאמצעו מוט שממנו משתלשלים כבלי הטענה.
שבשבת שמש
את השבשבת הזו תוכלו לראות בחופשתכם הבאה באיזה צימר דרומי. גם אם יהיו 40 מעלות בצל והאוויר לא יזוז - היא תסתובב, ועוד איך תסתובב, משום שהיא מונעת על ידי השמש. את השבשבות דמויות הפרחים עיצבו זוג מעצבים הולנדים - סטודיו Toer (זה כנראה מסביר את ההתלהבות שלהם מהשמש). פרויקט נוסף שלהם, שהוצג במילאנו בחודש שעבר, הוא שמשייה סולארית שנפתחת בדיוק ברגע הנכון - ועליה כדאי לקרוא כאן.
מנורות סולאריות של Studio Yoin
סצינת העיצוב מציעה יותר ויותר גופי תאורה סולאריים, והיום קל למצוא אפשרויות שונות בחנויות. בכל זאת, לא יכולתי שלא לצרף את סדרת המנורות הזו - שיתוף פעולה בין סטודיו Yoin היפני וחברת Moooi ההולנדית. האור הרך שלהן משרה שלווה מהסוג ששורה עלי בטבע (כל נקודה בה עמוד החשמל הקרוב ביותר הינו במרחק של 30 ק"מ לפחות). בכל אחד מגופי התאורה שבסדרה יש פאנל סולארי שקולט את אנרגיית השמש ביום, ומפעיל את גוף התאורה למשך 6 שעות עם רדת החשיכה. דגם "Chochin" עשוי בהשראת פנסים יפניים. הוא יכול לשמש גם ככלי אחסון וניתן לשאת אותו בקלות לכל מקום. דגם "Ishicoro" נראה כמו אבן, ומכאן שמו. "Sand" מזכיר בצורתו שעון חול, כשהלד המהבהב הוא בתפקיד החול, ועוצמת האור יורדת בהתאם לכמות האנרגיה שנשארה בפאנל. אפשר גם להפוך את הגוף, בדומה לפעולה שעושים עם שעון חול, והתנועה העקבית והמרגיעה תהיה לכיוון ההפוך. על עוד גופי תאורה העושים שימוש באנרגיה סולארית ניתן לקרוא כאן וכאן.
גינת לילה
OGE היא קבוצה של מעצבים ישראלים, שהקימו כמה מיצבי אמנות בארץ ובעולם על טהרת האנרגיה הסולארית. כאן בתמונות גינה סולארית: צבעונית ומסקרנת במהלך היום, זורחת בעושר צורני בלילה. הפרחים עשויים מחוטי פלדה מכוסים ברשת מתכת, פאנלים בחיתוכי לייזר וכיפות זכוכית. OGE מבקשים להראות כי השימוש בטכנולוגיה ובאנרגיה חלופית שומר על הסביבה ואף יוצר גינה לילית קסומה, עם "מקצבים" ומקומות שונים למנוחה. פרחי הגינה נפתחים בצורה מכנית, מאירים ואף משמיעים מנגינה רגועה, שהולחנה במיוחד. עוד על הפרוייקט כתבתי כאן.
ואם כבר חוגגים את אנרגיית השמש אזכיר את חברת Eccopia הישראלית, שהוציאה לשוק רובוט שמנקה את האבק שמצטבר על קולטים סולאריים. איך יכול להיות שבמדינת שמש נצחית כמו שלנו, בה הטכנולוגיה והתשתית קיימות, אנחנו עדיין משתמשים בחשמל המופק מנפט או גז? (שאלה רטורית כמובן).
Dynamic Architecture
Dynamic Architecture היא חברת אדריכלות איטלקית שהציעה לבנות בדובאי גורד שחקים מהפכני, שכל החשמל שהוא צורך יופק באמצעות טורבינות רוח שייבנו בין קומה לקומה. כל קומה תסתובב בנפרד, מה שאומר שהבניין ישנה צורה כל הזמן. לפי החישוב שלהם, 59 קומות ו-58 טורבינות ייצרו חשמל שיספיק לעוד חמישה גורדי שחקים. בחזונם הם רואים עתיד נקי מזיהום, שבו הבניינים יפיקו את האנרגיה הדרושה להם מרוח ושמש בלבד. הם מעריכים שהאנרגיה שתופק מבניין כזה שווה כ-7 מיליון דולר בשנה. הפרוייקט מהפכני גם בשיטת הבנייה שלו, המשתמשת ב"Ready Made" - חלקים שמורכבים במפעל ואז משונעים לאתר הבנייה - מה שמפחית את כמות העובדים באתר בצורה דרמטית (מ-2,000 ל-90, בפרויקט בסדר הגודל הזה). בנוסף, מאחר שכל קומה מבודדת משכנתה, עמידות הבניין בפני רעידות האדמה טובה יותר. לסרט הבא אופי פוטוריסטי ושאפתני, אך הוא מדגים בצורה הגיונית למדי כיצד הדבר אפשרי:
ספסל מים
אחרי שעסקנו בשמש וברוח, מתבקש שאציג גם משהו שקשור למים. הפרויקט הבא אמנם לא קשור לאנרגיה, אך מנצל בחוכמה וברגישות את מי הגשמים. משרד האדריכלים MARS Architects יצרו את ספסל המים בחסות "BMW Guggenheim Lab" - סוג של מעבדה ניידת שמקדמת חזון לחיים אורבניים עתידיים. ספסל המים הוא פרויקט היברידי, בדומה לפרויקטים נוספים של מעבדות BMW, המשלב בהרמוניה כמה ערכים: קהילה, עירוניות, אקולוגיה ועיצוב. הספסל מזכיר בצורתו את ספת הצ'סטרפילד האיקונית. בחלקו העליון שובצו כפתורים מיוחדים, שקולטים מים (אך חוסמים כניסת חרקים). בזמן המונסון הספסל מתמלא במים, ובתקופות יבשות ניתן לחבר לו צינור ולהשקות את הגינות הציבורית בשטחי מומבאי. זו תשובה אחת לבעית המים המורכבת בהודו: לכאורה יורדים בה הרבה גשמים, אך מכיוון שהתברואה והתשתיות ירודות, הם אינם מנוצלים כהלכה ורובם אינם ראויים לשתייה. עוד על הפרוייקט כתבתי כאן.
לסיום אני רוצה להזמין אתכם לאירוע עיצובי-סביבתי בשם "DESIGN LIVE", שיתקיים בימי שישי הקרובים, 2 במאי ו-9 במאי, על גג גן העיר בתל אביב. מגוון מעצבים ויוצרים ידגימו במקום כיצד הם לוקחים חומר ש"סיים את חייו" והופכים אותו לפריט אסטתי ושימושי חדש. לדוגמה: שאריות עץ שהופכות לספסל, מגירות שהופכות למדפים, אופניים ישנות שימוחדשו לאופני עיר אופנתיות ועוד. למען הגילוי הנאות אציין כי מדובר ביוזמה אישית שלי ושל מירב פולק, בשיתוף פעולה עם הנהלת גן העיר. פרטים נוספים תוכלו למצוא כאן.
