לפני מספר שבועות יצא לאקרנים בישראל סרט האנימציה "מר פיבודי ושרמן", המגולל את הרפתקאותיהם של מר פיבודי, הכלב המוצלח בעולם, ובנו המאומץ שרמן, במהלך מסע בזמן בין כמה מהאירועים החשובים בהיסטוריה.

 

>> לעוד סיפורים על הצלחות, לחצו כאן

 

בשביל האנימטור והמעצב הישראלי אבנר גלר, הסרט, שכבר חצה רף הכנסות עולמי של רבע מיליארד דולר, סימל אבן דרך חשובה בהיסטוריה הפרטית שלו, שכן זהו הסרט הראשון באורך מלא שעליו הוא חתום. כבר שנה וחצי הוא עובד בדרימוורקס, מהחברות ההוליוודיות הגדולות והמובילות, ומפלס דרך בתעשיית הסרטים. אוסקר עוד אין לו, אבל יש לו משהו דומה, כך שבהחלט אפשר לסמן אותו כמי שנמצא בדרך למעלה.

 

 

"אנימציה זה משהו שאני עוסק בו מאז ומעולם", מספר גלר (30). "מאז שאני זוכר את עצמי, אני מצייר. בכיתה ג' נחשפתי לראשונה לקומיקס, וזו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי את החיבור בין ציור לסיפור. מאז התחלתי לכתוב ולצייר קומיקס בעצמי. אחרי שצפיתי לראשונה בסרט האנימציה 'הסיוט שלפני חג המולד' של טים ברטון, התחלתי לחשוב על אנימציה כמקצוע".

 

הוא למד בתיכון לאמנויות על שם תלמה ילין בגבעתיים, ומשם המשיך ליחידת ההסרטה בצה"ל ("עשיתי סימולטורים ותלת ממד ונחשפתי לפוטנציאל של מה שאפשר לעשות עם זה"). אחרי השירות עבד שנתיים כמאייר וכגרפיקאי בתחום הפרסום, ואחריהן החליט לבחון אפשרות ללמוד אנימציה בחו"ל. יחד עם חברו מתקופת התיכון לירון טופז, הוא ערך סקר על בתי ספר אפשריים ויצר קשר עם אנימטור מסוים שהעריך באמצעות האינטרנט. זה המליץ לו לנסות להתקבל לרינגלינג קולג' לאמנות ולעיצוב שבפלורידה, והשאר, היסטוריה.

 

ב-2007 עבר גלר לפלורידה ללימודים של ארבע שנים. בסיום השנה השלישית התקבל להתמחות בת שלושה חודשים בדיסני אינטראקטיב – החברה האחראית על משחקי המחשב המתבססים על סרטיה של ענקית הבידור. בסיום השנה הרביעית התקבל להתמחות נוספת, הפעם במעצמת האנימציה פיקסאר, אלא שאז הבין כי הלב שלו נמצא יותר בעיצוב.

 

"זו הייתה חוויה מאוד משמעותית ומלמדת", הוא אומר. "עשיתי התמחות כאנימטור ולמדתי המון. יותר מכל למדתי שאני רוצה לחזור לעולם העיצוב והפרה-פרודקשן ולא לעסוק באנימציה עצמה בתור מקצוע. הרבה פעמים אנחנו ננעלים על משהו, ואני חושב שחשוב להיות קשוב לעצמך ולראות מה מתאים לכל אחד. אנשים נורא נעולים, לדוגמה, על עבודה בסטודיו גדול; זה מדהים, אבל לא בהכרח מתאים לכל אחד. חשוב להיות גמיש ולדעת מה הכיוון שלך".

 

רגע לפני שסיים את ההתמחות בפיקסאר, התבשר שסרט הגמר שהכין במסגרת לימודיו עם חברתו לכיתה סטיבי לואיס, "Defective Detective", זכה באוסקר של הסטודנטים מטעם האקדמיה האמריקאית לקולנוע.

 

זה אומר שיש לך פסלון אוסקר בבית?

"האוסקר של הסטודנטים נערך בנפרד מהטקס הגדול, אז יש לי מדליית ארד, שלא נראית כמו הפסל הרגיל. זה היה שוק גדול שזכינו. אתה מתחיל לימודים רחוק מהבית, שעולים המון כסף, ומיד כשאתה מסיים בא דבר כזה. זה היה מאוד מחמיא ומרגש ונתן לך להרגיש שהכול היה שווה".

 

 

עם הזכייה החלו לזרום הצעות?

"לא ממש. כשסיימתי את ההתמחות והלימודים, התחלתי לחפש עבודה אמיתית. פניתי להמון מקומות ואז חזרתי לארץ וחיכיתי לתשובות. אמרתי שאם לא אשמע מאף אחד, אחרי שלושה חודשים אחזור ללוס אנג'לס ואתחיל לדפוק על דלתות. למזלי, כמה ימים לפני שנגמרו שלושת החודשים קיבלתי טלפון מהסטודיו של הנרי סליק, שביים את 'הסיוט שלפני חג המולד' שכל כך אהבתי בצעירותי. עבדתי שם שמונה חודשים וזה היה מרתק, אבל הסטודיו נסגר.

 

"עם תזמון שאין לי איך להגדיר אותו חוץ ממזל גדול, קיבלתי טלפון מדרימוורקס, שהגשתי להם תיק עבודות שנה וחצי קודם לכן. הם שאלו אם יש לי דברים חדשים ואם אוכל להגיע לראיון. נסעתי לסן פרנסיסקו, ואחרי שבוע אמרו לי שהם מעוניינים. לפני שנה וחצי התחלתי לעבוד שם כמעצב קונספט".

 

בית ספר לאנימטורים מתחילים

 

לדבריו, התפקיד כולל אחריות על עיצוב דמויות, עיצוב סביבה, אביזרים – כל מה שרואים בסרט. "אחד הדברים שהכי נהניתי לעבוד עליהם ב'מר פיבודי ושרמן' זה סוס טרואיני שמופיע באחת הסצנות, משהו ענק על המסך שאי אפשר להתעלם ממנו".

 

צוות המדובבים של הסרט כולל שמות גדולים כמו טיי בוראל ("משפחה מודרנית"), אליסון ג'אני ("אמריקן ביוטי"), לזלי מאן ("הדייט שתקע אותי") וסטיבן קולברט (שיחליף בקרוב את דיוויד לטרמן בתכנית הלילה שלו), אבל מבין כל השמות הנוצצים בולט שמו של הבמאי רוב מינקוף, האחראי לקלאסיקה "מלך האריות".

 

יצא לכם לעבוד צמוד?

"בהחלט. יצא לי לפגוש אות וכמה פעמים ואפילו לקבל מחמאות על העבודה שלי, אך האינטראקציה העיקרית מתבצעת מול הארטדיירקטור, והוא זה שבקשר ישיר יותר עם הבמאי. זה דבר שמשתנה מהפקה להפקה. בכלל, זה הסרט הגדול הראשון שעבדתי עליו, וזו הייתה חוויה מאוד טובה בתור סרט ראשון, עם תסריט ושפה עיצובית מאוד מוגדרים ועם ארט דיירקטור שידע בדיוק לאיזה כיוון הוא הולך. היו אמנים נוספים שהכרתי והערכתי שנים בתחום האנימציה, ופתאום הפכו להיות חברים שהתחלתי לצאת איתם בערב. זה קצת הזוי".

 

עכשיו הוא עובד על הסרט הבא בדרימוורקס, "הפינגווינים ממדגסקר". בין המדובבים: בן סטילר, כריס רוק, ג'ון מלקוביץ', ג'דה פינקט סמית', בנדיקט קאמברבאץ' ודיוויד שווימר.

 

"המטרה היא להתקדם, ללמוד, לעבוד על פרויקטים מעניינים ולהביא את הקול שלי כמה שאפשר", הוא אומר. "אני מעדכן כל הזמן את מה שאני עושה בבלוג שלי. בנוסף, אני מלמד עם חברים ישראלים, שכולם עובדים בתעשייה האמריקאית, בבית ספר ללימודי אנימציה ועיצוב בשם 'Frame By Frame' שמאפשר ללמוד אונליין ובעברית במגוון מסלולים, גם למי שקשה לו לעשות מעבר וללמוד פיזית בארצות הברית".

 

מילד שאוהב קומיקס הפכת לבחור צעיר שעובד באולפנים שהביאו לנו את "שרק", "מדגסקר" ו"קונג פו פנדה". החלום והמציאות תואמים?

"בתור ילד אתה מסתכל על זה ממקום נורא תמים של 'זה מה שאני הולך לעשות'. כשאתה מתבגר אתה מבין שיש תחרות גדולה והמון אנשים מוכשרים, ולא הכול הולך חלק. היו הרבה רגעים שחשבתי שזה מסובך מדי ואולי לא יקרה, אבל בסופו של דבר זה שילוב של המון אלמנטים: כישרון מצד אחד, המון עבודה קשה ודרייב מצד שני, ובנוסף לכל אלה המון דברים שאינם בשליטתנו כמו למשל התזמון שבו נפתחות משרות במקומות מסוימים, ומעגל הקשרים שיצרת לעצמך בלימודים שמעדכן אותך היכן מחפשים אנשים".

_________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד באנשים: