הדפסה
לכתבה באתר
ניסוי מחשבה קצר: איזו אסוציאציה מעלות בך המילים הבאות, ולמי תייחסי אותן: תחרותיות. אגרסיביות. אלימות. אם המחשבה "גברים" עלתה בראשך, סביר להניח שאת לא לבד.
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
התכונות הנ"ל מיוחסות תדיר למין הגברי ולביטויי גבריות, על פי הסטריאוטיפ המקובל. במבט מקרוב מתברר גם שתחרותיות, אגרסיביות ואלימות גברית מכוונות תדיר כלפי גברים אחרים – בשדה הקרב, במגרש הספורט, במשרד, בבר או ברחוב.
את קיומה של תחרות בין זכרים בטבע זיהה בזמנו כבר צ'ארלס דארווין. והוא גם זה שהבין שמטרתה הבסיסית של כל המהומה הזכרית הזו היא לזכות בתשומת לבה של הנקבה ובחסדיה המיניים. בהשפעת דארווין (וכיוון שרוב החוקרים היו עד לאחרונה גברים) התרכזו רוב המחקרים הפסיכולוגיים בתחום בתיעוד ובהבנת דרכי המאבק הגברי על חסדי האישה. רק בשנות ה־80 החל המדע להתחקות אחרי התופעה מצידה השני: תחרות בין נשים על חסדי הגבר.
נשים רכות או נשים מכות
שורה של מחקרים בשנים האחרונות הראו באופן משכנע שתפיסתנו המסורתית את הנשים כמין פסיבי, רך והרמוני יותר – מעין פרס מענג המוענק לגבר שניצח את כל הגברים האחרים בתחרות הגבריות – היא צרה ושגויה במהותה.
נשים, מסתבר, עוסקות בתחרות מפרכת משלהן, ונוקטות תדיר באמצעים אגרסיביים כלפי נשים אחרות כדי לשפר את סיכוייהן לזכות בגבר טוב (ודרכו בילד טוב, שיישא את הגנים שלהן אל הדורות הבאים).
על פי תורת האבולוציה, כל צד במאבק המינים מבקש למשוך פרטנר מובחר מן הצד השני. לכן כל צד יתחרה בינו לבין עצמו על אותן תכונות המוערכות ונחשקות על ידי הצד האחר.
חוקר האבולוציה האמריקאי דיוויד באס מצא כבר בשנות השמונים שתחרות תוך־מגדרית זו מתנהלת בשני אמצעים עיקריים: העצמה עצמית והנמכת היריב. גברים מפגינים ומעצימים את יכולותיהם הפיזיות ואת מעמדם החברתי (תכונות גבריות מועדפות על נשים). נשים מדגישות את נעוריהן ומעצימות את האטרקטיביות הפיזית שלהן (תכונות נשיות מועדפות על גברים) בעזרת איפור, בגדים מחטבים וחושפניים וכו'.
בהתאמה, גברים מרבים להקטין ולהעליב את מצבם הכלכלי ואת כוחם הפיזי של יריביהם, בעוד נשים מתרכזות בביקורת על אופיין, גילן ומראן של נשים יריבות.
כמה מחקרים עדכניים יותר מאששים את קיום התופעה. החוקרות הקנדיות טרייסי וואילנקורט ואנצ'ל שארמה, למשל, ארגנו לסטודנטיות מפגש קצר עם עוזרת מחקר צעירה. חלק מהמשתתפות פגשו בעוזרת המחקר כשהיא לבושה בבגדים חושפניים ומבליטי חמוקיים, וחלק פגשו בה לבושה בגי'נס ובטי־שירט דיסקרטיים.
נשים מקנאות בסתר
החוקרות עקבו בסתר אחרי תגובות הסטודנטיות ויחסן לעוזרת המחקר, תוך כדי המפגש ואחרי שעזבה את החדר. התוצאות: עוזרת המחקר בלבושה החושפני עוררה תגובות שליליות וביקורתיות בקרב כל הנחקרות. אבל סטודנטיות שפגשו בה כשהיא לבושה בג'ינס ובטי־שירט לא התייחסו אליה כלל באופן אישי או ביקורתי.
מחקר זה (ואחרים) תומך בהנחה האבולוציונית: ככל שאישה צעירה היא אטרקטיבית יותר (הווה אומר, יש לה יותר ממה שגברים אוהבים) כך היא נחשפת יותר לעוינות ולביקורת מצד נשים אחרות, משום שנוכחותה מאיימת על יכולתן לזכות בפרס האבולוציוני (בחור בריא שייתן זרע טוב, יגונן על היילוד וכו').
החוקרים הקנדיים מריאנה פישר ואנטוני קוקס הצביעו לפני כמה שנים על שתי טקטיקות נוספות הנפוצות בתחרות התוך־מגדרית: מניפולציה של הפרטנר ומניפולציה של המתחרים. מניפולציה של הפרטנר כרוכה בניסיון לסיים את המרוץ מוקדם כשאנחנו עדיין מובילים בו, לפני שהיריב ישיג אותנו. אם החבר החדש והמדליק שלך מבקר אותך הרבה במשרד, ופתאום הגיעה בחורה מושכת ופנויה לעבוד במשרד ויושבת לידך כל היום, אולי תבקשי מהחבר להפסיק להפריע לך בעבודה.
מניפולציה של המתחרים כרוכה בניסיון לשכנע אותם שלא משתלם להם להתחרות. את זה ניתן להשיג על ידי הנמכת ערך הפרס בעיניהם (למשל, אם את מספרת למישהי דברים רעים על בחור שבו את מעוניינת).
על פי ג'ויס בננסון – חוקרת ענייני מגדר מקולג' עמנואל שבבוסטון – לתחרות בין נשים שלושה מאפיינים ייחודיים: ראשית, כיוון שהן צריכות להגן על גופן מפגיעה פיזית (שעלולה לשבש תהליכי היריון ולידה), נשים מתחרות בנשים אחרות באופן שיקטין את סיכויי הפגיעה הפיזית בהן כתוצאה מנקמה. לכן, נשים נמנעות לרוב מעימותים פיזיים ומעדיפות להסתמך על אגרסיה מוסווית (מאחורי מלל ידידותי או בחסות הקבוצה) כלפי נשים אחרות.
נשיות עויינת
שנית, מבחינה אבולוציונית, נשים גבוהות מעמד או מושכות מאוד זקוקות פחות לעזרה ולהגנה מנשים אחרות, ואין להן מוטיבציה גבוהה להשקיע בנשים אחרות (המהוות תחרות פוטנציאלית). לכן אישה המנסה להבליט או לקדם את עצמה מאיימת על נשים אחרות סביבה, ותיתקל בעוינות.
שלישית, במקרים קיצוניים, נשים מגוננות על סיכוייהן על ידי הרחקת מתחרות פוטנציאליות באמצעות בידודן החברתי. אם מגיעה לשכונה (או לבית הספר, או למועדון), בחורה חדשה ומושכת, כל הבנות יכולות להפנות לה גב, לדחות אותה חברתית, ולגרום לה לעזוב או להסתגר בבית. בכך הן מגדילות את סיכוייהן־שלהן לזכות במאבק על חסדי ועל משאבי הגברים הפנויים בסביבה.
אישה, הצניעי לכת
זירה מרכזית לתחרות בין נשית היא ההתנהלות המינית עצמה. המחקרים מראים שנשים נוטות לבקר ולהסתייג מנשים אחרות, הנתפסות על ידן כזולות או כמתפרפרות. החוקרת זאנה וראגלובה ושותפותיה באוניברסיטת קורנל תשאלו לאחרונה 750 סטודנטים על ההתנהגויות והעמדות שלהם בענייני מין. לאחר מכן נתנו החוקרים למשתתפים לקרוא תיאור של אדם היפותטי מאותו המין שהיו לו שני שותפים מיניים ("שמרנ/ית"), או עשרים שותפים מיניים ("מתירני/ת").
אחרי שקראו את התיאור, התבקשו המשתתפים להעריך את פוטנציאל החברות שלהם עם אותו אדם. התוצאות הראו שסטודנטיות העדיפו באופן מובהק חברה שמרנית על פני חברה מתירנית. שתי סיבות לכך, על פי החוקרים: ראשית, נשים רוצות לשמור על הפרטנרים שלהם מפני מתחרות, ואישה מתירנית היא תחרות קשה יותר. שנית, נשים חוששות מאוד מסטיגמה חברתית. אם את מסתובבת עם מישהי הידועה כמשתרללת, קיימת סכנה שהתואר ידבק גם בך.
מחקר זה מאשש תוצאות של מחקרים אחרים, המראים שנורמות מחמירות ולפעמים אף אכזריות של הופעה ומיניות נשית "הולמת", נאכפות בעיקר על ידי נשים אחרות. לדוגמה, טקס המילה הנשית, הנהוג עדיין בכמה ארצות מוסלמיות באפריקה, נועד בעיקר להפוך את הילדה לכלה עתידית נחשקת בעיני גברים.
כריתת הדגדגן מפחיתה את יכולתה של האישה ליהנות מסקס, ומתוך כך מקטינה את הסיכוי שתתפתה לבגוד בבעלה. תפירת פתח הנרתיק, המתבצעת במקרים רבים אחרי הכריתה, מקטינה את האפשרות שהנערה תקיים יחסי מין לפני החתונה. עדיין, הטקס הזה מנוהל, מתבצע ונאכף על ידי נשים (לרוב אמהות וסבתות).
עוד דוגמה: בסין, לאורך כאלף שנים (עד תחילת המאה העשרים), היה מקובל מנהג כריכת כפות רגלי הבנות. המנהג העתיק (שהיה כרוך בשבירת אצבעות הרגליים של התינוקת, כיפופן וחבישתן ההדוקה לאורך שנים) נעשה כיוון שנשים בעלות רגליים קטנות נחשבו לנחשקות יותר מינית (בעיני גברים), וגם משום שכפות רגליים נשיות קטנות ובלתי־שמישות היוו בתרבות הסינית עדות לכך שבעלה של האישה עשיר מספיק כדי להתחתן עם אישה שלא צריכה (ולא יכולה) לעבוד. גם במקרה זה, אוכפי הטקס המרכזיים ומנהליו היו נשים (אמהות וסבתות).
מתעלמות מהאויב האמיתי
הפסיכולוגיה הפמיניסטית, לעומת זאת, טוענת שהתחרותיות הבין־נשית מעוצבת בעיקרה בידי מנגנונים חברתיים. על פי טענה זאת, תחרות אכזרית בין נשים לבין עצמן נובעת בעיקר מכך שנשים, הנולדות וגדלות בחברה הנשלטת בידי גברים, מפנימות עם הזמן את המבט הגברי עליהן ומאמצות אותו כשלהן.
במובן זה, הגישה הפמיניסטית מייחסת לנשים רבות את מה שנקרא בפי קארל מארקס "תודעה כוזבת". על פי מארקס, פועל המשוכנע שאויבו הוא פועל אחר המתחרה על אותו ג'וב, נתון בתודעה כוזבת, משום שאינו מבין שהאויב האמיתי הוא בעל בית החרושת, המשסה פועלים אחד בשני על מנת לעשוק את שניהם ולהתעשר על חשבון עמלם. נשים רבות, על פי תיאוריה זאת, מסרבות לראות שהאיום האמיתי על כוחן, ערכן וזהותן אינו נשים אחרות, אלא הממסד הגברי השולט בחייהן.
החוקר כריסטופר פרגוסון מאוניברסיטת סטטסון בפלורידה ושותפיו חשפו, בניסוי מעניין, משתתפות לשתי תוכניות טלוויזיה (עם גיבורה רזה או מלאה) ולשני סוגי מפגש עם אישה (שהופיעה בלבוש מוקפד או קז'ואל).
הם מצאו שמצב הרוח והדימוי העצמי של נשים לא הושפעו מהדמויות הטלוויזיוניות, אבל הושפעו מאוד מהמפגש עם האישה. מפגש עם אישה מושכת ולבושה באופן מוקפד ומחמיא הוביל את המשתתפות לתחושות מועקה ולדימוי גוף ירוד, בעיקר אם הפגישות נערכו בנוכחות גבר מושך.
נשים, מתוקף רגישותן החברתית ובקיאותן בפענוח מסרים רגשיים, פגיעות יותר לנזקיה של אגרסיה בינאישית מן הסוג העקיף, המילולי, הפסיכולוגי. את יודעת מה נידוי חברתי יכול לעולל למצב רוחך. את מודעת לסכנה ששמך הטוב יוכפש. את מבינה את כוחה של רכילות לשבש את יחסייך.
הוא שווה את זה?
בסוף היום, את הגנטיקה שלנו ואת החברה ככלל לא קל לשנות, בוודאי לא מהיום למחר. אבל עדיין ראוי לשאול אם ועד כמה המטרה (זכייה בגבר, במשאביו ובזרעו) מצדיקה ומקדשת את האמצעים (תחרותיות מניפולטיבית כנגד נשים אחרות, הנמכתן ונידויין).
- הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו
