דוגמאות? הזכורה ביותר היא ללא ספק אפל, שמצליחה להעביר מסרים של טכנולוגיה, פשטות ונגישות באמצעות שימוש מאסיבי בזכוכית בחנויות שלה. קוביית הזכוכית המחפה את החנות בשדרה החמישית בניו יורק, או צילינדר הזכוכית המתנוסס מעל החנות בשנחאי, מעבירים מסר חזק ומושכים תועפות של תשומת לב. בחלק גדול מהחנויות ניתן למצוא גרם מדרגות רחב עשוי כולו זכוכית, אלמנט עיצובי-הנדסי שעליו אפל רשמה פטנט בתחילת העשור הקודם ומאז מקפידה להשתמש בו בכל הזדמנות. הירידה במדרגות מכניסה את המבקרים למצב הרגשי המועדף על סטיב ג'ובס תנצב"ה – התפעלות מהטכנולוגיה והחדשנות (זה תמיד סוג של פלא ללכת על זכוכית שקופה), דינמיות (הכול נחווה תוך כדי תנועה), קצת ורטיגו (בכל זאת רואים דרכן), ומנה נאה של יראת כבוד. עד שהם יגיעו למטה, הם כבר יתחננו לשלם על עוד גאדג'ט.
דוגמה נוספת, שונה כמעט מכל בחינה אך לא פחות מבריקה, ניתן למצוא בחנות יין קטנה בציריך, בעיצוב סטודיו OOS השווייצרי, שנקראת La Galerie du Vin by Albert Reichmuth . יש כאן 1,500 ארגזי יין מעץ המשמשים לחיפוי הקירות והתקרה, המידוף, מתקני התצוגה והם גם חלק מהריהוט. השימוש בארגזים, המייצגים את מסורת היין, מעניק שילוב איכויות עוצמתי של קלאסיקה (החומר) וחדשנות (השימוש בו). מוטיב הארגזים מדגיש את המחויבות של המקום לבניית פורטפוליו של יין מכל העולם, ומציג את הבקבוקים בסביבתם "הטבעית". מכיוון שקהל היעד הוא חובבי יין באשר הם, יש כאן הימור בטוח: בשבילם, "מערת ארגזים" כזו היא התגשמות של פנטזיה. עיצוב פרוגרסיבי כזה הוא הרבה יותר משימושי, והבחירה בו הופכת את המקום לאיקוני ומייצרת יחסי ציבור וטראפיק (תנועת לקוחות) של חובבי עיצוב ויין, שאחרת לא היו שומעים עליו ולא היו טורחים להגיע.
לא רחוק משם, שעתיים וחצי נסיעה לתוך גרמניה עד שטוטגרט, נמצאת חנות מרשימה המתמחה אף היא ביין. בחלל הזו בחרו המעצבים, סטודיו Furch Gestaltung + Produktion הגרמני, בחומר אחר לגמרי - ברזל. החנות עשויה כולה קוביות מרשת ברזל דקה, צבועות בכל צבעי הקשת, המרכיבות גריד פסיכדלי שבו מאוחסנים הבקבוקים. התוצאה היא לא פחות ממדהימה. בקבוקי היין נראים כאילו הם צפים באוויר על רקע הקירות והתקרה השחורים. מערכת התצוגה הזו פותחה דווקא מתוך אילוץ, בגלל הצורך לדחוס 12,000 בקבוקים לחנות בגודל 70 מ"ר והמעצבים הבינו שאין שום סיכוי לעשות את זה באמצעות מידוף סטנדרטי. להבדיל מהדוגמה הקודמת עם ארגזי העץ הקלאסיים, כאן הבחירה בברזל לוקחת את המותג לכיוון יותר עכשווי והרבה פחות רומנטי. זו חנות שפונה לקהל צעיר ומשדרת מסר של עדכניות וחדשנות.
מותג מוצרי הטיפוח האוסטרלי Aesop משחק אותה עם חנויות מעוצבות בשפה מינימאליסטית נועזת, לרוב תוך שימוש בחומר אחד בלבד. החברה נשענת על ערכים של קיימות ושל חומרים טבעיים, ומציעה את מוצריה בבקבוקי זכוכית חומים "של פעם" עם תוויות נקיות בשחור לבן. תרגום הערכים הללו לחלל חדשני אינו מובן מאליו, שכן העיצוב האקולוגי נוטה ליפול פעמים רבות למלכודת הקיטש הירוק של חומרים טבעיים ואווירת שנטי. זה לחלוטין לא מתאים למותג כזה, הפונה לקהל מתוחכם ואמיד ובהתאם מנסה לשדר בחנויות שלו מפגש של אקולוגיה עם עיצוב סופר-אינטילגנטי ויצירתי. סטודיו March האוסטרלי עיצוב לחברה כמה חנויות ברחבי העולם, וכאן הבאתי שתי דוגמאות של חנויות פופ-אפ עשויות קרטון.
עוד פרויקט של סטודיו March, שאמנם כבר הוצג ב-XNET, אבל לא יכולתי שלא להתייחס אליו גם כאן בקצרה. שימוש מרהיב בעץ הופך את החלל כולו לחמים וריחני, ממש כמו כיכר לחם.
חנות קטנה ונהדרת של מותג הנעליים הספרדי Camper בליון, צרפת, עושה כבוד למוצר ונשארת במסגרת הדו-ממד המונוכרומטי. העיצוב של סטודיו Makkink & Bey BV הוא שטוח ומבוסס על "דיו על נייר", אך מוקדש כולו לפעילות שכולנו עושים עם הנעליים שלנו - ללכת. מסלולי תנועה ומדרגות מצוירים על הרצפה, הקירות והתקרה, ויוצרים חלל דינמי המאפשר למודדים המון אפשרויות לטייל עם הנעליים בחנות.
האדריכל היפני שיגארו באן עשה קריירה מבנייה בנייר וגלילי קרטון, שיש לה שורשים עמוקים במסורת העיצוב והאדריכלות בארצו. להבדיל מהחנות של קמפר למעלה, השימוש של באן בנייר נותן את מרכז הבמה לחומר עצמו ואינו מכסה אותו בצבע או במוטיבים גרפיים. זה אינו מינימליזם לשמו, כי החללים שלו עשירים בפרטים ולעתים גם באלמנטים דקורטיביים, אך התוצאה שקטה ואפילו זנית בצורה יוצאת דופן. הביתן (פביליון) שעיצב למותג היוקרה הצרפתי Hermes בחלל "המערה" במילאנו, בשבוע העיצוב במילאנו 2011, הוא מופת של שימוש בחומר אחד.