הדפסה
לכתבה באתר
הילדים לא בבית? תיכף הם יחזרו. הם אמנם חזרו לשיגרה והחופש הסתיים, אבל ממש בקרוב הם יהיו שוב שעות ארוכות בבית, בבילויים משפחתיים או בנסיעות - בכל מקרה, הם יהיו יחד, כל האחים, שעות רבות. ושעות רבות של אחים יחד - זה מתכון מצוין להמון המון מריבות.
מה עושים עם זה? זו בדיוק השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם - מה אתם עושים כשהילדים רבים? שימו לב קודם כל לתחושות שלכם. מה זה עושה לכם? אתם כועסים, מאוכזבים, מיואשים, מותשים, מרגישים שמשהו לא בסדר איתם, תוהים איפה טעיתם בחינוך, מחכים לכמה רגעים של שקט?
שימו לב לתגובות שלכם במריבה. האם אתם מתערבים, לוקחים את תפקיד השופט שמחליט מי צדק ועושים סדר, מגינים על הקטן או החלש, מטיפים מוסר, צועקים, מאיימים, עומדים חסרי אונים ולא יודעים איך להגיב?
אחת הסוגיות שמעסיקות אותנו מאוד בהורות קשורה ליחסינו עם הילדים. מצד אחד, יש לנו חלום או ציפייה שהילדים יהיו חברים טובים ויסתדרו ביניהם. מנגד, המציאות: מריבות בלתי פוסקות בין הילדים. אז מה עושים?
ילדים זקוקים למריבות
חשוב להבין שלמריבות יש ערך עבור הילדים. דרך המריבות הם לומדים המון על עצמם ועל הסביבה, מפתחים מיומנויות חברתיות, לומדים לעמוד על שלהם ולהיות אסרטיבים, לומדים להיות גמישים ולוותר, מפתחים מיומנויות של משא ומתן והתמודדות עם קונפליקטים, מפתחים את האישיות שלהם ועוד.
אל תתרגשו
גלו פחות עניין במריבות ופחות מעורבות. פעמים רבות הילדים רבים על מנת למשוך את תשומת לבנו ולבדוק את מי אמא או אבא אוהבים יותר. כאשר אנחנו נגלה אדישות להתנהגויות מפריעות וננסה להתעלם מהשלילי, יהיה להם מעניין פחות לפתוח במריבה. ככל שירגישו שהם מפעילים אותנו ומוציאים אותנו משלוותנו, כך הם יגבירו את המריבות.
שניכם לחדר!
כשהילדים רבים ואתם מחליטים להגיב, הגיבו אליהם כקבוצה ולא בטון המאשים אחד מהם. "שניכם לחדר" ו"תסתדרו בינכם". אל תיפלו למלכודת של בחירה באחד הילדים והאשמת ילד אחר. החוקים הם אחידים עבור כולם והציפיות להתנהגות נעימה ומכבדת נועדו לכולם. אתם לא תופסים שום צד ולא מצדדים באחד כדי לא ליצור אנטגוניזם והרגשה של איפה ואיפה מצד האח השני. אתם ההורים של כולם. אתם לא עסוקים בסוגיות "מי התחיל" ולא בבחירת אשמים.
דיון משפחתי
חשבו ביחד על פתרונות אפשריים. כשהילדים נרגעים, אפשר לגייס אותם לשיחה פתוחה ולנסות לחשוב יחד על דרכים יצירתיות לפתרון הבעיה ולמניעת המריבה הבאה. תנו לילדים להיות שותפים ולהרגיש שאתם מקשיבים, סומכים עליהם ומאמינים שהם מסוגלים למצוא פתרונות. ניתן לעשות תהליך של סיעור מוחות שבו מאפשרים לכל אחד להעלות רעיונות ורושמים הכל מבלי לשפוט או לבקר ואח"כ עוברים על הכל ובוחרים את הפתרון שמקובל על כולם ומאושר על ידי ההורים. ככל שהילדים יהיו מעורבים יותר, כך שיתוף הפעולה שלהם יהיה גבוה יותר.
למה רק הוא קיבל? ככה
אל תנסו לתת לילדכם בדיוק את אותו הדבר. כל ילד הוא שונה ולכל אחד ישנם צרכים שונים. הסבירו לילדים שאתם נותנים לכל ילד מה שהוא צריך. הניסיון לתת "שווה בשווה" גורם לילדים להשוות ולהתחרות כל הזמן ואינו נכון. אם יש ילד בן עשר, שעת השינה שלו לא תהיה כמו אחיו בן הארבע. הסבירו לילדים שלכל אחד מבני המשפחה יש זכויות וחובות, כל אחד על פי יכולתו וצרכיו.
אל תשוו
הימנעו מהשוואות בין האחים ואל תעודדו תחרות. בתחרות תמיד יש מנצח ומפסיד וכשאנו משווים בין הילדים, הדבר תמיד יגרום לעוול ולפגיעה בדימוי העצמי של הילד החלש יותר. כל ילד הוא שונה ובעל כישרונות ייחודיים ומתקדם בקצב האישי שלו ולא תלוי באף אחד אחר.
אל תקָבעו אותם
אל תתייגו ילד ואל תקבעו תכונות מסוימות על ילד אחד. לילדים ישנו טווח רחב של התנהגויות והם עוברים תקופות שונות בחיים. תנו להם להשתנות ולהתפתח ולגלות בעצמם תכונות חדשות ואל תקבעו אותם בתפקידים.
חזקו אותם
חיזוקים ועידוד על התנהגויות חיוביות. כשילדים משתפים פעולה, עוזרים אחד לשני, מתחשבים, מחכים בסבלנות לתורם, מוותרים או מכבדים, חשוב לתת על כך חיזוקים חיוביים ולהאיר באור גדול את ההתנהגות החיובית על מנת לחזק אותה.
ומה בקשר לאלימות?
אם יש גילויי אלימות, הפרידו בטון ענייני של "שניכם לחדר עד שתירגעו" והסבירו: "אצלנו בבית לא מרביצים". אם אחד הילדים או שניהם מתחילים לבכות אז חבקו והרגיעו את שניהם.
קבלו אותם
אפשרו ביטוי רגשות. ילדים לעיתים כועסים או מאוכזבים מאחיהם, לפעמים מקנאים או מתוסכלים. עדיף לאפשר להם ביטויי זעם מאשר לדחות כל גילוי של רגש שלילי. כשהילד מבטא את הזעם או הכעס, הוא משתחרר וממשיך הלאה. כשדוחים אותו כאשר הוא מבטא רגש שלילי, הרי שהוא נאלץ להדחיק את רגשותיו האמיתיים וככל שזה קורה הוא חש שלא מקבלים ומבינים אותו. הדבר יוצר רגשות אשמה ובושה על התחושות הרעות וחוסר קבלה של עצמו, מה שיכול לפגוע בדימוי העצמי. למדו את ילדיכם לבטא רגשות ולומר את אשר על לבם מבלי להתבייש. הבעת רגשות מותרת, אך לא כל התנהגות מותרת. אנחנו לא מרשים לילדים לפגוע זה בזה, לא מילולית ולא פיזית. אנחנו כן נאפשר הבעת רגשות ונקשיב ונגלה אמפטיה לתחושות הלגיטימיות של הילד. אל תיבהלו אם הילד אומר: "אני שונא אותו!", זה לא לכל החיים. הוא מרגיש כך לאותו רגע והרגע הזה יחלוף במהרה.
מכות? נסו קודם לשתות כוס מים
תנו חלופות לתוקפנות ואלימות כשמתמודדים עם רגשות של כעס וזעם. אפשר לשאול את הילדים מה יכול לעזור להם להירגע ולא לפעול באופן אימפולסיבי, כל ילד והשיטה שעובדת עבורו. אפשר לעזור להם בשעת כעס להפעיל את השיטה שעוזרת להם להירגע. לדוגמה, אשתה כוס מים, אצא החוצה להירגע, אנשום אויר ואספור עד 10. או למצוא משפט שהילד יגיד לעצמו ושירגיע אותו. דרך אגב, גם להורה זו שיטה מצוינת להירגע ולפעול מתוך מחשבה ולא מתוך דחף רגעי. חשוב להזכיר לילדים שיש להם שליטה על המחשבות שלהם וכך הם יכולים לשלוט על התנהגותם בשעת כעס.
חשוב להבין שילדים רבים. זו התנהגות נורמטיבית, כך שאין לצפות שאחים יגדלו באותו הבית ללא מריבות. חשוב שנפנים את העובדה שלמרות שהם אחים, הם שונים זה מזה ולא תמיד ישנה כימיה טובה בין האחים. אפשר לצפות להתנהגות נעימה, מתחשבת ומכבדת בבית, אך אי אפשר לצפות או לכפות שיהיו תמיד החברים הטובים והקרובים ביותר.
אנחנו מצדנו כהורים נעשה מה שביכולתנו כדי לעודד קרבה ויחס אמפטי זה כלפי זה; נעודד עזרה הדדית; נעשה פעילויות של גיבוש משפחתי ונשב יחדיו לארוחות משפחתיות. כמו כן, נעשה ככל שביכולתנו כדי לראות כל ילד כפי שהוא ונעזור לכל אחד לטפח ולפתח את כישרונותיו הייחודיים. ניתן תשומת לב אישית לכל אחד ונבלה עם כל ילד "זמן לבד". בנוסף, נמנע מאפליה או גילויי העדפה לילד אחד על פני האחר.
ככל שהילדים ירגישו שהם חלק פעיל ותורם במשפחה ושלכל אחד ישנו מקום משמעותי בבית, כך תגדל האחדות המשפחתית. כשילד מרגיש שרואים אותו, יהיה לו את הכוחות לראות אחרים ולפרגן להם. המסר שלכם כהורים צריך להיות: יש מקום ואהבה רבה לכולם, כי הלב מתרחב כשהמשפחה מתרחבת! וכשאנחנו נדע להתמודד ביתר הצלחה עם המריבות של ילדינו ולנתב אותן למקומות חיוביים, כך נהנה מיתר שקט ופחות מריבות בין האחים.
- הכותבת היא מנחת קבוצות הורים בכירה מטעם המרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים.
