אשכרה התרגשנו: החתונה של ליז למון

 

העונה השביעית והאחרונה של "רוק 30" (ימי שישי ב־yes) לא היתה אחת המוצלחות שלה, אבל זו עדיין סדרה יותר מצחיקה וחכמה מרוב הקומדיות.

 

גם רגעי שיא נרשמו במהלך העונה הזו, ביניהם הניסיון של ג'ק להטביע את NBC באמצעות ליין־אפ רע של תוכניות (באחת מהן הוא מגלם את אלוהים), או התובנה המבעיתה שעתיד הבחירות באמריקה נתון בידיה של ג'נה מרוני.

 

אבל הרגע היחיד שהצליח לחדור במעט את מעטה הקרח והג'אנק פוד שמכסה את ליבנו השחור היה בפרק 7, שבו ליז מבינה שתיאלץ לתת לחבר שלה, כריס קרוס, לשים לה שייבה על האצבע אם היא רוצה שיהיה לה צ'אנס לאמץ תינוק.

 

זה נגמר כצפוי, בשמלת כלה של פרינסס ליאה ורשימת מתנות מפופקורן פאלאס, שילוב שמנצח אפילו את חתונת ההפתעה של ג'נה בלוויה של אמא של ג'ק. והכי חשוב: החתונה הזו היתה האישור הכנראה סופי לכך שמערכת היחסים המורכבת בין ג'ק וליז לעולם, תודה לאל, לא תיגמר במיטה.

 

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

 

חבל שלא התחתנת איתו: ג'ון האם

 

עם כל הכבוד לאופרה, ג'רי סיינפלד, קלסי גרמר וג'יימס פרנקו, הופעת האורח הכי מוצלחת בסדרה שייכת למר ג'ון האם, שהוכיח שהוא יודע לעשות עוד דברים חוץ מלבהות בהשתקפותו מבעד לכוס וויסקי. להצחיק למשל.

 

ברשימת החברים של למון לאורך העונות היו לא מעט דמויות שחיבבנו – ווזלי סנייפס הבריטי (מייקל שין), סטיבן בלאק (וויין בריידי), קרול ברנט (מאט דיימון) וכמובן דניס דאפי הבלתי נלאה.

 

אבל אף אחד מהם, אפילו לא האסטרונאוט מייק דקסטר, היה מקסים כמו האם בתפקיד רופא הילדים היפה והטיפש דרו בירד שמריח כמו ציפוי לעוגה וגורם לליז, כשהיא פוגשת אותו לראשונה, להגות את הקאץ' פרייז האהוב: "I want to go to there". גם אנחנו, ליז, גם אנחנו.

 

קאץ' פרייז הזהב: דילברייקר

 

בפרק 21, בעונה השלישית של הסדרה, ליז כועסת על ג'נה שניכסה לעצמה את הקאץ' פרייז שליז כתבה לה, באחד המערכונים, "!That's A Deal Breaker, ladies", שבזכותו ג'נה עומדת לזכות בתואר "האשה הכי מצחיקה בניו יורק" של "מגזין טיים אאוט".

 

בסופו של דבר ליז מקבלת את השער במגזין, ובעונה הרביעית היא מפרסמת ספר שכולו עצות לדייטינג שמפרטות מאילו בחורים כדאי להימנע ואילו מצבים במערכות יחסים נחשבים ל"דילברייקר" ודורשים פרידה.

 

למשל: אם הגבר שלך עדיין נחשב לנשוי במקסיקו, או אם הוא הופיע פעם בטוק שואו כדי לעשות בדיקת אבהות, או אם הוא יצא עם אמא שלך – זהו דילברייקר. בהמשך ליז מקבלת טוק שואו משלה בזכות הצלחתה, עד שמתגלה איך היא נראית במצלמות HD.

 

 

האמי יאה לו: ג'ק דונגי

 

אלק בולדווין הרוויח ביושר את שלושת פרסי גלובוס הזהב ושני האמי שקיבל על דמות הבוס הרפובליקן והקפיטליסט בעל הנטייה ללחשוש. כמעט כל סצנה בינו לבין טינה פיי היא חומר שראוי לפסלונים, אבל אחד הרגעים היותר מוערכים שלו, שעליו זכה באמי הראשון שלו, היא דווקא עם טרייסי.

 

זה קרה בפרק הרביעי בעונה השנייה, שבו ג'ק מנסה למנוע מטרייסי להשתתף בקרבות כלבים, ושולח אותו לטיפול. המטפלת מציעה משחק תפקידים שיעזור לטרייסי להתמודד עם אישיוז מהילדות, וג'ק מוצא את עצמו מגלם את אבא ואמא של טרייסי, וגם את טרייסי, במפגן משחק מרהיב ובעיקר הורס מצחוק.

 

פרס הדמות משתפרת: ג'נה מרוני

 

בתחילת הסדרה, אי שם ב־2006, היה נראה שג'נה, בגילומה של ג'יין קרקאווסקי, תהיה איזו סיידקיק נודניקית ששרה יותר מדי ועושה לנו דז'ה־וו לא נעים ל"אלי מקביל".

 

אבל עם הזמן התברר שג'נה - הנרקיסיסטית הנצחית, מפלצת של תשומת לב שמצליחה לנהל מערכת יחסים אמיתית רק עם בחור שמבלה את רוב חייו בלהתחזות לה, כוכבת שתעשה הכל כדי להתקדם כולל שלישייה עם רוזאן וטום ארנולד, שחקנית/זמרת עם קריירה שכוללת שיאים כמו שיר דאנס־פופ בשם "Muffin Top" ותפקיד ב"קון אייר: המחזמר" - היא דמות היסטרית, דמות המשנה המושלמת, מרקר צהוב זוהר לצד ליז העיפרון המשרדי.

 

זה בול את: ליז למון בסנאגי

 

ליז למון עוד תירשם בספרי ההיסטוריה כאחת הדמויות הכי טובות על המסך הקטן, וזה בעיקר בזכות הרבה רגעים קטנים מתוך שבע העונות שהגדירו את האשה שהיא כל כך פתטית וכל כך גאה בזה, שכולנו היינו מתים להיות כמוה.

 

לא חסרים ללמון משפטי קאלט, בעיקר כאלה שקשורים לסנדוויצ'ים, או לכמה שהיא גרועה בסקס, או לעוויתות התרנגולת שלהן היא קוראת ריקוד, או הפרק שבו היא נאבקת בשקית שנתפסה על עץ ליד הדירה שלה ומאיימת עליה: "אני אלכוד אותך ואהפוך אותך לשקית שמחזיקה עוד שקיות. אני אגרום לך לאכול את המשפחה שלך!".

 

אבל אחד מהרגעים מגדירי הדמות שלה שאנחנו זוכרים לטובה התרחש בפרק 19 של העונה השלישית, ב־2009, שבו ליז לובשת בכמה הזדמנויות את אחד מלהיטי הרשת של אותה שנה, השמיכה בעלת השרוולים, ואפילו מצהירה "זה לא פרודקט פלייסמנט, אני פשוט אוהבת את זה".

 

אם ליז למון היתה פריט, זה בדיוק מה שהיא היתה: סנאגי כחול ומטופש שמביך להיראות איתו בציבור אבל בסתר כל אחד היה רוצה לרכוש אותו. הפרק כולל גם את המשפט הקלאסי שנאמר על ידי סלמה האייק: "למון, אין איזו שמיכת שרוולים שמחכה שתמלאי אותה בפלוצים שלך?".

 

 

שמישהו יפיק את זה: מילף איילנד

 

הרבה תוכניות פיקטיביות נוצרו ביקום של "רוק 30", ובראשן "קווין אוף ג'ורדן", הריאליטי על חייה של אשתו של טרייסי, אנג'י ("It's my way, till payday!"), וגם "America’s Kidz Got Singing", ריאליטי השירה שבו ג'נה זוכה להשפיל ילדים קטנים עד עפר.

 

אבל התוכנית שבאמת היינו רוצים לראות היא כמובן "מילף איילנד", הריאליטי המזויף של רשת NBC שהוא מעין "הישרדות" פוגשת את "אי הפיתויים", רק עם חבורה של אמהות לוהטות על אי בודד יחד עם 50 ילדים בני 13.

 

ג'ק מפתח אובססיה משונה כלפי התוכנית, ובמיוחד כלפי מתמודדת בשם דברה ("שמעת את הסיפור המדהים שלה? לפני שהיא לוהקה לתוכנית היא היתה בסך הכל שחקנית רעבה שחיה באל.איי"). והחלק הכי טוב: המודחת השבועית נשלחת הביתה בעזרת המשפט "We no longer want to hit that". איך רשת NBC האמיתית לא חשבה על זה קודם?

 

 

טוב, זה קורע: פרק החבובות

 

הפרק ה־16 בעונה השלישית, שהיה מועמד לארבעה פרסי אמי, וזכה בפסלון על עריכה קומית מצטיינת.

 

בפרק הזה ליז מגלה שדניס שכב עם ג'נה במיטה שלה (התירוץ שלהם: הם היו זקוקים לנחמה בגלל מה שקרה בהוריקן קטרינה), אבל העלילה שאנחנו באמת זוכרים היטב היא חגיגות יום הולדת ה־50 של ג'ק, שמובילות אותו לצפות בסרטונים של עצמו כילד ולרצות להחזיר את התמימות המאושרת שהיתה לו אז.

 

במסגרת הניסיונות הוא תוהה איך זה היה לראות את העולם דרך העיניים חלולות ההבעה של קנת פארסל, מה שמוביל אותנו לגלות שקנת רואה את כל האנשים בעולם בתור חבובות מזמרות. תענוג.

___________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס :