הדפסה
לכתבה באתר
>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
צוות הצילום הבריטי של מגזין האופנה החתרני VICE לא יכול היה להעלות בדעתו תזמון גרוע יותר לביקור בישראל. מכל ימות השנה, הם נחתו בארץ לרגל שבוע האופנה TLV ותכננו להמשיך את שהותם גם לימים שאחריו - ימי מבצע עמוד ענן.
במהלך שהותם בישראל נקלעו כתבת המגזין שארלט דובק וצוותה למטח הרקטות שנורה על תל אביב מרצועת עזה. הפאניקה שאחזה בצוות הבריטי פותחת את הראשון מבין שלושת הפרקים שצילמו בסדרה על תעשיית האופנה בישראל, הכוללים בין היתר התייחסות לשבוע האופנה TLV, ראיון עם חברת הכנסת רחל אדטו ועם צלם האופנה עדי ברקן על חוק הפוטושופ ועל דוגמניות בתת משקל, חוויות מהשירות הצבאי של אסתי גינזבורג וגם, איך לא, נהגי מוניות תל אביביים שמלהגים עצמם לדעת.
בפרק השני האווירה מתחממת. דובק מתארחת על סט הפקת האופנה שזכתה לשם The War Sindrome, בניצוחו של צלם האופנה מחולל השערוריות ליאור נורדמן. במרכז ההפקה - סיפור אהבה עם אלמנטים ארוטיים ורמיזות סאדו מזוכיסטיות בין טרוריסטית פלסטינית לחייל צה"ל.
"באמצעות ההפקה אני מבקש לספר סיפור של משיכה חייתית בין השניים, ולהראות את תהליך ההתקרבות ביניהם", מסביר נורדמן בן ה-33. "אלו לא יחסי סאדו מאזו. גם כשהחייל יושב בעמידת שש ועיניו מכוסות בפלנלית, והטרוריסטית מחבקת אותו מאחור, זה לא מוכיח שהוא כנוע. זה סיפור על אהבה עדינה. אני גם לא מבקש לומר אם יש כאן מנצח או צד חזק יותר או פחות, להיפך, אנחנו חיים בסיטואציה שבה אין מנצחים. בגלל זה בחרתי לייצר כאן משחקי תפקידים: פעם היא למטה, פעם הוא. עד שלבסוף היא תולה את עצמה על חגורת נפץ ומתאבדת".
אם להשתמש בעולם המושגים הישראלי, The War Sindrome, שמתפרסמת בגיליון החדש של מגזין VICE, היא חבית נפץ שעלולה להתלקח בכל רגע נתון. ממש כמו המציאות היומיומית במזרח התיכון. מלבד הבחירה להציב במרכז הסיפור שלו מערכת יחסים ארוטית בין אויבים, נורדמן בוחר לייצר עולם דימויים המתכתב עם הנצרות, האסלאם וקודש הקודשים הישראלי - צה"ל. באחד התצלומים בהפקה מצולם החייל כשעיניו מכוסות בפלנלית ורגליו כפותות - דימוי שלרוב מקושר לתמונות של פלסטינים שנעצרו ונחקרו בצדי הדרך כשפניהם אל הקיר במסגרת האינתיפאדה הראשונה. בתצלום אחר הוא מרפרר ל"פייטה" הנוצרית, כאשר החייל מצולם מעורסל בזרועות הטרוריסטית, כמו ישו המת בידיה של מריה הקדושה. "הבחירה בנושאים האלה היא 'טרן און' ו'טרן אוף'", מסביר נורדמן. "מצד אחד הוויז'ואלס מאוד סקסיים, ואני מקפיד להשתמש בצבעוניות נכונה ובקומפוזיציה טובה. ה'טרן אוף' בצילומים מתגלה לאחר שאתה מבין שאנחנו חיים במקום ללא מוצא".
נורדמן אינו חושש מביקורות או נאצות שמתלוות ליצירותיו באופן תדיר. מי שעוקב אחר עבודתו בשנים האחרונות, ימצא בהן אלמנטים המזכירים את מודעות הפרסומת הפרובוקטיביות משנות ה-80 וה-90 של מותג האופנה בנטון, בהבדל אחד משמעותי - ליד הקיצוניות של נורדמן, הקמפיינים של בנטון נראים כמו משחק ילדים משעשע. "זאת האמנות שלי, ושם המקום שלי להתפרע ולומר את האמת שלי", אומר נורדמן, שיוצר לא מעט הפקות שערורייתיות, לצד עבודתו הסדירה כצלם של מגזינים (פנאי פלוס, מנטה) וחברות מסחריות (סטיב מאדן, מאק, ספרינגפילד), וכיוצר של וידאו קליפים (חגית יאסו) ופרסומות טלוויזיה (האגודה למלחמה בסרטן, רשות הגנים והטבע). קוראי מדורי הרכילות מכירים אותו כבן זוגה של הזמרת מיי פיינגולד, ואב בתה אמילי.
לדבריו, הבחירה להתעסק בנושאים קונטרוברסיאליים נובעת מההבנה כי יצירה אינה דבר נפרד מהמקום בו היא נוצרת ונבראת. "לפני מספר שנים נפגשתי עם גלריסטית מאיסטנבול, שם התגוררתי עד לפני שלוש שנים עם אשתי המוסלמית הטורקייה", הוא מספר. "היא הביטה בתיק העבודות שלי ואמרה שהן מאוד יפות, אבל חסר בהן אפיון ישראלי. באותו רגע הבנתי שאני חייב להתייחס לסביבה בה אני חי ופועל".
דוגמה לישראליות בעבודתו ניכרת גם בהפקה Public Transportation, שפורסמה במגזין "בל מוד" ועסקה בנושא הדרת הנשים מקווי האוטובוס למהדרין בירושלים, בית שמש ואשדוד. במרכזה ניצבה דוגמנית כאישה חרדית, מוקפת דוגמנים גברים בלבוש חרדי גם הם. גם כאן, המתח המיני בין שני הצדדים ניבט מכל פריים שיצר נורדמן.
בהפקה פרובוקטיבית נוספת, תחת השם Why can't we all just get along, עסק הצלם בקשר בין סקס לדת. ההפקה היתה עמוסה שלל דימוים מיניים ונציגים של שלוש הדתות. בתמונה אחת ניתן לראות דוגמנית שולחת יד לאזור מבושיו של כומר, באחרת דוגמנית מכניסה אל פיה צלב, ובשלישית שני חסידים עם פאות מסולסלות מביטים בקבוצה של נזירות ונשים מוסלמיות מעורטלות למחצה.
"אני לא מצלם את ההפקות האלה רק לשם הפרובוקציה, ובהחלט יש להן מקום במגזיני אופנה, כי אני מספר כאן סיפור בו הבגדים משרתים את האג'נדה", הוא אומר לסיכום. "אבל כן, יש גם תגובות זועמות. אחרי ההפקה עם הדוסים והתחבורה הציבורית, הרבה חרדים זעמו וגם לא מעט חברים שלי בפייסבוק. גם עכשיו אני משער שיהיו הרבה תגובות. אחרי ההפקה Why can't we all just get along? מישהו שאל אותי למה בחרתי לשים בחורה עירומה על עקבים עם חיג'אב (כיסוי הראש המוסלמי, א"י) על הראש. התשובה נורא פשוטה - כי ככה בא לי".
