שוב העולם נגדנו. אבל במלחמה הפוליטית של "מי יותר צודק", הטיפשים תמיד מפסידים. לא משנה עד כמה ימשיך המחשוף של נועה תשבי לרצד על גבי מסך הטלוויזיה שלי וינסה לשכנע אותי להביא "רק" תייר אחד, בקמפיין מתחנן ומעורר חמלה של משרד התיירות, הרי שהיחסים הרעועים עם מדינות אירופה, המלחמה הקטנה שהייתה והשלום שבקצב הזה כנראה לא יהיה - עושים בדיוק את האפקט ההפוך. חודש וחצי לפני הבחירות, אני נאחז בכמה כרזות תיירות נוסטלגיות שהזמינו את אזרחי העולם לקפוץ לבקר בישראל. טעימות קטנות מעידן של תמימות, אווירה של נאיביות אופטימית ותחושה של תקווה. 

פוסטר של חברת התעופה הבריטית, 1959. כבר אז תל אביב שימשה כשער הישראלי לעולם

פריחתה של התעופה האזרחית באמצע המאה הקודמת נחשבת לאות הפתיחה של חיבור יבשות העולם לכפר גלובלי אחד. מטוסי סילון מודרניים, דיילות מטופחות עם חיוך כובש, טייסים מסוקסים ושלל פינוקים, היו חלק מהצוהר של אזרחי הגלובוס להכרת מחוזות חדשים ומקומות מופלאים, שעד אותו זמן יכלו רק לקרוא עליהם בספרי אגדות או בעיתונים (ראו הפוסט שכתבתי על פאן-אם). כל חברת תעופה רצינית התהדרה במאייר-בית יצירתי,  שעיצב חוברות תדמית וכרזות צבעוניות לקידום יעדי התעופה שלה. כך קודמה גם ישראל, המדינה הקטנה והאקזוטית, דרך עיניהן של אומות העולם, בעזרת כמה מאיירים ממש מוכשרים:

  

מנורת שבעת הקנים בי-ם בפוסטר של חברת התעופה TWA / איור: David Klein / 1967

TWA האמריקאית לא סתם מינתה את דייויד קליין לכהן כמאייר הראשי שלה. קודם כל הוא היה טייס, ולאחר שירותו בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה, הוא אייר ועיצב יותר מ-800 עלוני מטוסים לצבא האמריקאי. בשנות ה60- זכה קליין לאייר עשרות פוסטרים לחברת התעופה TWA, עבודות שזיכו אותו בתהילה עולמית ובפרסים רבים.

 

נח עם תיבתו כפרזנטור של TWA / איור: David Klein / שנת 1965

נוף מולדתנו מהים עד הירדן / שנות ה-60 / איור: David Klein

 

ספינות המדבר במדינת הלבנט / שנות ה-60 / איור: David Klein

עם קום המדינה החדשה, גם Air France הצרפתית התהדרה בפוסטרים מאוירים שהציגו את נופי ארץ ישראל הבתוליים, בעיקר מתיירים עם שיזוף מוגזם ומבטא קולני:

גבולות המדינה שהיו, ואולי אלו שיהיו / איור: Renluc / שנת 1951

 

שני פוסטרים מ-1949 / הימני של המאייר Jean Even / השמאלי של Renluc

SwissAir השווייצית, כמו עמיתותיה במדינות אחרות, בחרה לעשות כבוד למאייר המקומי שלה: הנרי אוט. הכרזות שהוא אייר מציגות את תל אביב, שסימלה את שיא המודרנה של המזרח התיכון. מעניין לראות איך בטווח של 15 שנה גם הסגנון האיורי והצבעוני השתנה, וגם הקונספט והרעיון:

העיר העברית הראשונה עם מראה ייחודי של מסורת מול אדריכלות חדשה / איור: Henry Ott / שנת: 1951

 

תל אביב הקוסמופוליטית, עיר של שפה, שלטים וטיפוגרפיה עברית / איור: Henry Ott / שנת: 1965

שני פוסטרים שאהבתי במיוחד הם של המוביל הלאומי הבלגי SABENA (ז"ל). הראשון, שנתפס בעיני כחדשני, גרפי ואייקוני, בוחר להתמקד באשה המקומית, במלוא הדרה ויופיה - דמות שמנותקת מהסביבה או מנוף חקלאי או אורבני כלשהו (בהמשך ניתן לראות גרסה נוספת של אותו פוסטר). הכרזה השנייה מציגה פרספקטיבה וקומפוזיציה לא אופייניות, בטח שלא לפוסטר תדמיתי שצריך לשכנע את נשות בריסל לקפוץ לשופינג בארץ הקודש. אהבתי את הצבעוניות הנגטיבית, שיוצרת מעין "אור" שנגלה מתוך הפוסטר, ואת המראה הכללי שנראה לקוח מפוסטר של סרט ג'יימס בונדי.

אופנה מקומית בפוסטר משנות ה-50 של חברת התעופה הבלגית SABENA

 

מימין: הגרסה הישראלית (מצאו את ההבדלים) ומשמאל: פוסטר (מעט קודר) מסוף שנות ה-60

אי-אפשר כמובן להתעלם מחברת התעופה הלאומית שלנו. אחד המעצבים הישראלים שהשפעתו על העיצוב הגרפי המקומי והבינלאומי משמעותית עד היום הוא דן רייזינגר, שהיה אמון על הכרזות של אל-על, וגם עיצב את הלוגו המפורסם שלה (שהוחלף בינתיים).

 

עיצוב: דן רייזינגר, 1977

רייזינגר, ניצול שואה, עלה ארצה ב-1949 מיוגוסלביה, והוא בוגר בצלאל. בין יצירותיו, הלוגו של התיאטרון הלאומי "הבימה", "המכבייה" ועיטורי צה"ל השונים, והוא זכה על פועלו בפרס ישראל לעיצוב (1998). בין השנים 1968- 1972הוא יצר סדרת כרזות אייקוניות וצבעוניות ליעדי אל-על השונים, ובכך שם את חברת התעופה הלאומית שלנו בקו הראשון עם שאר מתחרותיה בעולם. עם תפישתו הצבעונית המיוחדת, יצר רייזינגר כרזות טיפוגרפיות מאוירות שמציגות את השם ELAL בהתאמה לאייקונים מקומיים של בירות העולם, סדרה שנחשבת עד היום לייחודית ומהפכנית.

 

כרזה בגרמנית, לכבוד 20 שנה לאל על / שנת 1969

אבל רייזניגר לא היה המאייר היחידי שעבד עם אל-על. Jean David, מאייר יהודי ממוצא רומני, יצר בשנות ה-60 כרזות מאוירות לא רק לחברת התעופה הישראלית, אלא גם לא מעט כרזות תדמיתיות למען המדינה, שעליה חלם בזמן השואה ומלחמת העולם השנייה. 

כרזה של דיילת אל על משנת 1963 / עיצוב ואיור: Jean David

כרזות שונות משנות ה-50 וה-60 של חברת התעופה הצעירה (שימו לב ללוגו הנוסטלגי של אל על) / איור: Jean david

דויד, שהושפע מהזרם האוונגארדי הרומני, התאפיין בסגנון סוריאליסטי-קוביסטי. הוא סיים את לימודיו בפאריז ב-1937 והשתייך לקבוצת האמנים הסוריאליסטית UNU (אחד). ב-1944, לאחר שנתפס באוניית המעפילים ושוגר על ידי שלטונות המנדט בריטי לקפריסין, עלה ז'אן דויד לארץ ישראל. לימים, יקים יחד עם מרסל ינקו את כבר האמנים עין הוד.

המראה התנ"כי / איור: ז'אן דויד , 1953

הר ציון בירושלים / איור: ז'אן דויד, 1955

 

המלך שלמה / איור: ז'אן דויד, 1956

 

שאר הכרזות בסדרה / איור: ז'אן דויד, שנות ה-50

מדינת ישראל לא שיווקה את עצמה רק דרך חברות התעופה בעולם. יריד המזרח, שהיה גרסה מקומית לתערוכת האקספו העולמית, וחברת הספנות "צים", היו שגרירים מצוינים בתפוצות.

כרזה לחברת צים (שימו לב לדגל שמתנוסס למטה) / איור: Grundman

כרזה של דן רייזינגר ליריד המזרח / 1962

 

כרזה אופטימית למען בנית המדינה בהתהוות / איור: ארתור שיק, 1942

בזמן מלחמת "עמוד ענן", ארבע אוניות עם 6,000 תיירים ביטלו את הגעתן לכאן. לפי החישוב של נועה תשבי בסדרת התשדירים של משרד התיירות, הלכו לנו בערך 167 מקומות עבודה חדשים בישראל, הפסדנו כמעט 34 מיליון שקלים (ואת התדמית במדינות רבות). לפני שנים, היה קמפיין שסיסמתו היתה "הסבר פניך לתייר" (עם סרטון אנימציה מקסים של האנימטור יוסף באו) שאמר בין השורות: אם נהיה נחמדים, מסבירי פנים ואדיבים, תוסיפו לזה כמה אטרקציות מקומיות לא רעות, לתיירים יהיה כיף ונעים. הם יחזרו, הם ישווקו הלאה. הכי פשוט. ככה אפשר לשכנע. לשכת הפרסום הממשלתית יצרה קמפיין אומלל שמעביר מסר שהסיבה היחידה להביא תיירים היא כדי להציל את הכלכלה המקומית. איזה מזל שתיירים לא מבינים עברית.

והנה הסרטון של באו:

 

 

מודעה של בירה מכבי כחלק מקמפיין "הסבר פניך לתייר" / שנות ה60

חותמות דואר מקסימות משנות ה-50 (תארו לכם לקבל מכתב בחו"ל עם חותמת כזו)