>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות

 

בגיל 54, ציפי לבני היא אחת הנשים המחוזרות בפוליטיקה הישראלית – משלי יחימוביץ' ועד יאיר לפיד, בכל רגע אנחנו מגלים על פוליטיקאי נוסף שמפציר בלבני להתפקד לשורות מפלגתו. אבל לבני, לפחות בינתיים, שומרת על חיוך קשוח ומשחקת אותה קשה להשגה. במקום להיות מספר 2 של מישהו אחר, היא מעדיפה להכריז על "התנועה" - רשימה חדשה שהיא עומדת בראשה.  

 

 

ציפי לבני, 1998. זוכרים את התספורת הקצוצה? (צילום: רון סולומון ז'ל)
ציפי לבני, 1998. זוכרים את התספורת הקצוצה? (צילום: רון סולומון ז'ל)

 

 

מאז החלה לבני את דרכה הפוליטית באמצע שנות ה-90, הפך המראה שלה – המשלב בין נתונים פיזיים לא רעים לבחירות סגנוניות תמוהות לרוב – למייצג נאמן של הפרסונה הפוליטית שאיתה היא מזוהה: רצינית, חרוצה, דומיננטית ולעתים אף מצ'ואיסטית (בכל זאת, הרזומה שלה כולל שירות במוסד). לכאורה ההשקעה בלבוש ממנה והלאה, אולי כי בניגוד לפוליטיקאיות אמריקאיות ובדומה לגולדה מאיר בשעתה – הנשים בפוליטיקה הישראלית עדיין חוששת שלבוש מסוגנן יגרום להן להיראות קלות דעת. ועדיין, אם בוחנים לעומק את הניואנסים הקטנים במראה של לבני, אפשר בקלות לגלות כי הוא רק השתפר עם השנים.

 

 

לבני, 2006. חיבה לבגדים בסגנון סיני (צילום: אלכס קולומויסקי)
לבני, 2006. חיבה לבגדים בסגנון סיני (צילום: אלכס קולומויסקי)

 

 

בסוף שנות ה-90, כשנבחרה לבני לראשונה לכנסת, היא הופיעה בפני המצלמות בתספורת קצוצה וחליפות גבריות חסרות חן – שאולי מיתגו אותה כפוליטיקאית רצינית אך בהחלט לא כאישה מושכת. עם הכניסה לשנות האלפיים, היא השכילה לבקר במספרה אך בחרה בתסרוקת מיושנת ומתולתלת שלא עשתה עמה חסד רב. עם זאת, כאישה אינטליגנטית הבינה לבני במהרה שהמראה החיצוני הוא גם כרטיס הביקור שלה לציבור הבוחרים, והחלה להשקיע יותר בבחירות הלבוש וסגנון השיער שלה.

 

 

לבני בשעות הפנאי, 2008. מראה משוחרר (צילום: ישראל יוסף)
לבני בשעות הפנאי, 2008. מראה משוחרר (צילום: ישראל יוסף)

 

 

בשנת 2005, כשפרשה לבני מהליכוד והצטרפה למפלגת קדימה, היא אימצה תספורת של קארה בלונדיני וחלק, שהוסיף לה ממד נשי ורך יותר. כדמות ייצוגית, היא הבינה שפריטים נשיים כמו ז'קטים רכים, שמלות מחויטות ותכשיטים עדינים, עלולים דווקא לשרת אותה יותר באירועים ציבוריים. היא הוסיפה למלתחה ז'קטים קצרים בצבעי לבן או ירקרק, בגזרות מהודקות או בתוספת אלמנטים סיניים.

 

 

מלמעלה: בשעות העבודה ובבילוי. לבני, 2011 (צילום: ישראל יוסף, עמית מגל)
מלמעלה: בשעות העבודה ובבילוי. לבני, 2011 (צילום: ישראל יוסף, עמית מגל)

 

 

בשנת 2008, כשהיתה לבני מועמדת לראשות הממשלה מטעם מפלגת קדימה, היא ניסתה לפרוץ גם את התדמית החנונית שהודבקה לה והצטלמה בשעות הפנאי בבגדי קז'ואל כשהיא מתנסה בנגינה על תופים ומתארחת בהופעות מוזיקליות. לכאורה היא נראתה קלילה יותר, אך הסגנון הגברי אף פעם לא עזב באמת את הארון שלה.

 

 

שעת כושר. לבני, 2009 (צילום: מיכאל קרמר)
שעת כושר. לבני, 2009 (צילום: מיכאל קרמר)

 

לבני, 2011. הגיע הזמן לוותר על צווארוני הגולף (צילום: אביגיל עוזי)
לבני, 2011. הגיע הזמן לוותר על צווארוני הגולף (צילום: אביגיל עוזי)

 

 

גם בשנת 2010, רבות מהתלבושות שלה סבלו מבחירה בבגדים חסרי ברק או סגנון. למרבה הצער, חיבתה לז'קטים קצרים מדי שיוצרים אשליה של פלג גוף תחתון רחב, ולחולצות שחורות עם צווארוני גולף שמשווים לה מראה כוחני – לא נעלמה עם השנים. ניכר שהיא מתאמצת, אבל עדיין לא מצליחה להשתלט על הרכבת מלתחה ראויה.

 

 

לבני, 2012. איזון בין ממלכתיות לנשיות (צילום: גל חרמוני)
לבני, 2012. איזון בין ממלכתיות לנשיות (צילום: גל חרמוני)

 

 

דווקא בשנת 2011, בתור יושבת ראש האופוזיציה, הצליחה לבני למצוא סוף סוף את האיזון בין רצינות ממלכתית לנשיות. גם התהליך הפוליטי שעברה מאז, שכלל התפטרות מקדימה וחזרה מתוקשרת לחיים הפוליטיים לאחרונה, עשה לה רק טוב – כעת, כשהיא מכריזה "אישה צריכה לעשות מה שגבר צריך לעשות", נראה שלבני מצאה את מקומה כאישה שלא מפחדת להיראות נשית.