הדפסה
לכתבה באתר
>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
לפני כחודשיים ביקרה מעצבת האופנה טובהל'ה חסין
בערב פתיחת התערוכה של בית האופנה הבריטי בודיקה בבית העיר בתל אביב. המקום לבש חג ואכלס מאות בודדות של אנשי אופנה מקומיים, וכן את מעצבי המותג המציג, זואי ברואץ' ובריאן קירקבי, זוג לחיים ובעבודה. לבה של טובהל'ה נחמץ למראה החיבוק שמעניקה סצנת האופנה המקומית למותג הבריטי שאף אחד בישראל לא באמת מכיר. כשחזרה הביתה שפכה את לבה על הכותל הווירטואלי, הלא הוא קיר הפייסבוק שלה. "יצאתי משם עצובה וכואבת", כתבה. "למה לנו כמעצבים ישראלים לא מגיע לפני זוג השעממים האלה ועתירי הממון. בית העיר היה צריך לתת במה למעצבי העיר, ויש כמה מצטיינים, ביניהם אני. שרדתי 30 שנה בעולם האופנה, בארץ עובדת אלילים כמו שלנו".
על פי נתונים שהועברו ל-Xnet מבית העיר, במהלך שנת האופנה שנפתחה בנובמבר 2011 הגיעו לאירועים במקום למעלה מ-10,000 איש, מחציתם לאירוע הלילה הלבן, שהתקיים עם תצוגה פתוחה לקהל של המעצב הצרפתי ז'אן שארל קסטלבז'ק. לשאלתנו כמה אנשים ביקרו בתערוכה של בודיקה, שאפילו ערב הפתיחה שלה היה דליל באנשים, סירבו להתייחס בבית העיר. כך או כך, כנראה שבבועה האופנתית בודיקה מאוד מאוד פופולאריים בישראל. ולראיה, בסוף החודש הם יגיעו לבקר פה שוב, הפעם כאורחי מוזיאון תל אביב לרגל פתיחת התערוכה הקבוצתית "גוף הדברים: שלוש סביבות אופנה, בלס, בודיקה וסנדרה באקלונד" (אוצרת: זואי ריאן, אוצרת אחראית: מאירה יגיד-חיימוביץ). התערוכה מגיעה אלינו מהמכון לאמנות בשיקגו ותוצג במוזיאון החל מה-28 בנובמבר ולמשך חמישה חודשים. התערוכה בוחנת את תהליכי העבודה הלא קונבנציונליים של שלושת בתי האופנה האוונגרדים ואת היחס בין עשייה אופנתית לחלל מוזיאלי.
חודש לאחר מכן תיפתח במוזיאון תל אביב התערוכה המסקרנת "כריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי" (אוצר: אוליבייה סייאר, 21.12-28.04), שמגיעה אלינו ישירות ממוזיאון גלרייה בפריז. התערוכה משלבת פריטים מאוסף האמנות של המעצב הבאסקי החשוב, לצד עיצובים של בית האופנה, תוך התייחסות לקשרים התרבותיים וההיסטוריים ביניהם. גם על תערוכה זו אחראית יגיד-חיימוביץ, אוצרת העיצוב של המוזיאון, שלפני עשור אצרה את תערוכת האופנה האחרונה שהוצגה במוזיאון תל אביב. היתה זו תערוכה מינורית על המעצבים חוסיין שאלאיין ומרטין מרג'יאלה, שכללה בעיקר עבודות וידיאו חיוורות של שני המעצבים הרדיקלים.
לצערנו, יגיד יחימוביץ' סירבה להתראיין לכתבה ולענות לשאלה העולה ממנה: איך זה שעל אף הפריחה בתערוכות מוזיאליות של אופנה בישראל, המעצבים הישראלים מוצאים את עצמם מחוץ לגדר. למעט השתתפות בתצוגות קבוצתיות בבית העיר או בתערוכת שמלות הכלה "עד עצם היום הזה", שאצרה יערה קידר בגלריית החווה בחולון בקיץ האחרון וכללה בעיקר שמות של מעצבים צעירים - הודרו מעצבי האופנה המקומיים מפסטיבל תערוכות האופנה הנחגג כאן לאחרונה, בין אם בתערוכת היחיד של המעצב היפני יוז'י יממוטו במוזיאון העיצוב בחולון ובין אם בשלל אירועי שנת האופנה בבית העיר.
האם מעצב אופנה כמו גדעון אוברזון, המציין השנה 50 שנות קריירה, אינו ראוי לרטרוספקטיבה ראויה? ומה על תערוכה קבוצתית שתנסה לבחון תמות מרכזיות באופנה הישראלית? האם הפרובינציאליות השתלטה על אוצרי התערוכות, עד שהם חוטפים כל תערוכה שמגיעה מחו"ל ומתעלמים מכל תוצר של אופנה מקומית? נכון, קשה להשוות בין תרומתו של בלנסיאגה לאופנה העולמית לזו של אוברזון, אבל באותה מידה קשה להשוות בין העניין הציבורי האפסי בשמו של הראשון לבין כוחו של השני להביא קהל ישראלי אל התערוכה.
איילת ביתן שלונסקי מבית העיר סירבה לענות באופן ישיר לשאלה מדוע בית העיר לא מצא לנכון להקדיש אף אחת משש תערוכות האופנה למעצב ישראלי. בתגובה היא אומרת כי "מאחר ואוצרות עוסקת בבחירה בהגדרה, בחרנו להפגיש השנה קצוות ברורים: מעצבים ואמנים בינלאומיים, לצד מעצבים ואמנים מקומיים צעירים הנמצאים בתחילת דרכם. הבחירה בקצוות אלו נבעה מתוך פעילותו של בית העיר, לא רק כבמה לאמנים ומעצבים, אלא כמנוף לקידום תהליכים אורבניים. המטרה שהצבנו לעצמנו השנה היא לסייע ולתמוך במעצבים הצעירים ולפתוח להם דלתות".
מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב הוא היחיד מבין המוזיאונים המקומיים שמקדיש באופן קבוע תערוכות לתחומי האופנה והעיצוב הישראליים. בשנת 2003 התקיימה במוזיאון התערוכה "משכית - מארג מקומי" (אוצרת: בתיה דונר) ובשנה שעברה הוצגה בהצלחה התערוכה "אתא. סיפור על מפעל, אופנה וחלום" (אוצרים: מוניקה לביא, ערן ליטוין). בנוסף, מוצגת בו באופן קבע הבינאלה "תכשיט ישראלי", המציגה מדי שנתיים מגוון רחב של אמנים וצורפים ישראלים, בתערוכות על פי תמה מסוימת. לדברי כנרת פלטי, אוצרת אחראית במוזיאון מזה 15 שנה, הבחירה בעיצוב ישראלי אינה מקרית. "אופנה היא חלק מהתרבות וההוויה הישראלית", אומרת פלטי. "נושא של לבוש הוא חלק משמעותי וחשוב בכל חברה. התערוכות שאנחנו מציגים עוסקות באופנה כחלק מזהות ישראלית. התערוכות של משכית ואתא אינן עוסקות רק באופנה, אלא נתנו מבט מעניין על נוסטלגיה ישראלית ועיצוב מקומי".
פלטי מספרת כי בשנה הבאה צפויות להיפתח תערוכות אופנה נוספות שיעסקו במלכות היופי ובטקסטיל ישראלי. מבית העיר נמסר כי התערוכה השישית והחותמת של שנת האופנה היא תערוכה שתחשוף את חיי הלילה של העיר דרך עיניו של מלך חיי הלילה, שמעון שירזי. כמו כן, בשנה הבאה צפויות להיפתח שתי תערוכות מסקרנות: תערוכת יחיד ללולה בר, שאוצרים העיתונאי סהר שלו ואספנית האופנה טלי קושניר בגלריה "החללית" בתל אביב; וכפי שדיווחנו לראשונה ב-Xnet - תערוכה למותג האופנה הישראלי המצליח ביותר, גוטקס, במוזיאון העיצוב בחולון. לדברי מנהל קשרי החוץ של המוזיאון, אייל דה ליאו, "מוזיאון העיצוב פועל בכל תחומי העיצוב. במהלך השנתיים וחצי האחרונות התקיימו שתי תערוכות אופנה: מכניק-קוטור ותערוכת היחיד של יוז'י יאממוטו. תערוכה שנכנסת למוזיאון צריכה לספר סיפור ושיהיה למעצב נפח וגוף עבודות רחב".
מעניין לגלות שאף אחד מהדוברים בכתבה לא העלה את נושא התקציב כמכשול לקיומן של התערוכות. להפך, המציאות מוכיחה כי המוזיאונים והעיריות מקציבים לא מעט כסף עבור תערוכות אופנה, שהפכו גם בעולם כולו לז'יטון לוהט בשוק האמנות. הן מביאות קהל רב (ע"ע התערוכה לזכרו של המעצב אלכסנדר מקווין במטרופוליטן, ששברה שיאים עם ממוצע של כ-9,000 מבקרים ביום) ובעיקר מוסיפות הילת זוהר למוזיאונים המעונבים. בישראל הבינו את הטריק והמוזיאונים פותחים את שעריהם לתערוכות אופנה. אולם חבל לגלות שבמקום למצוא את קו האמצע בין קידום וחיזוק האופנה המקומית לבין חשיפת הצופים לאופנה בינלאומית, בוחרים האוצרים המקומיים להפנות עורף לאופנה ישראלית ולקפוץ בעיניים רעבות על מעצבים זרים, גם אם מדובר בתערוכה זניחה שלא מעניינת איש בישראל.
