איור: רונית מירסקי

 

כולם יודעים שהטלוויזיה בלונדון מצוינת, ואת זה לא אני אמרתי אלא חנוך לוין וחוה אלברשטיין.

עוד כשהייתי קטן פיתחתי חיבה לתכניות טלוויזיה בריטיות, מ'מספר הסיפורים' ועד 'אני קלאודיוס' (אולי העובדה שהייתי הכי קטן בבית השפיעה משהו על המגוון שצפיתי בו). החיבה הנ"ל התחזקה מאז שמצאתי את זוגתי שתחיה, שהיא צרכנית של תרבות גבוהה בלבד, ותכנית שדוברת במבטא בריטי כבר זוכה ליתרון משמעותי בסולם התרבותי.

את הממלכה הקטנה עוד ראיתי בארץ, ואת Come Fly With Me (שאני לא יודע איך קוראים לו בעברית) כבר ראיתי כאן. אכן, טלוויזיה מצוינת. לצערי, בזה פחות או יותר הסתכמה צריכת התכנים הבריטיים שלנו מאז שעברנו לכאן. השאר היו סדרות אמריקאיות למיניהן, שאפשר לראות בכל מקום. כשהתקלקלה הטלוויזיה, והחלטנו שלא לקנות טלוויזיה חדשה, סתמנו (פחות או יותר) את הגולל על התחום הזה בחיינו.

איכשהו קרה, שלמרות ששודרה עוד לפני שעברנו לכאן,  פספסנו את הסדרה המצוינת (כך אומרים) שושלת טיודור, על תולדות הנרי השמיני ותקופתו. כשעברנו, וחברה מקומית אמרה שלא רק שזו סדרה מעולה, היא גם חיונית להבנתנו את החברה הבריטית, החלטנו שצריך לשים את ידינו על עותק של ה-DVD. אבל עד שכבר הצלחנו להשיג עותק, כבר לא היתה טלוויזיה, ולכן עדיין לא ראינו את הסדרה.

למרות שבדך כלל אנחנו לא מהססים ללכת לבקר באתרי תיירות שונים, את הביקור בהמפטון קורט דחינו כמעט שנה וחצי, למרות (ואולי בגלל) החלק שתפס בחיי הטיודורים הנ"ל, ולמרות שקיבלנו המלצות חמות מכל מני מקורות שונים. מדי פעם הסברנו, ספק תירצנו, שקודם כדאי שנראה את הסדרה, ורק אז נבקר במקום שבו היא מתרחשת, וכך נדחה הביקור בעוד כמה חודשים.

אבל אז, לפני שבועיים בערך, הגיעו לבקר אותנו זוג חברים טובים עם בנם בן השנה וחצי. מכיוון שטיול בעיר עם עולל הוא דבר לא פשוט, והיות שהם כן ראו את הטיודורים ושמעו את אותן ההמלצות, הוחלט שנצא מהעיר, ונסע ליום כיף בארמון המלך הנרי השמיני (ועוד כמה מלכים שבאו אחריו). סיפרו לנו על הארמון רחב הידיים, על הגינות, ואנחנו כבר תיכננו את הפיקניק שנערוך שם.

די קל (במונחים לונדוניים) להגיע להמפטון קורט – נסיעה קצרה באוטובוס, רכבת של חצי שעה, וירדנו בתחנה. מעבר לכביש מצאנו חנות מכולת (עם מוכר הודי שדיבר עברית, אחרי שהתנדב חצי שנה בקיבוץ!), שבה קנינו מבחר גבינות, לחמים וירקות. עוד כמה צעדים קלים ונכנסנו בשערי הארמון.

נדמה שהאחראים על הארמון עשו את הכל כדי לוודא שחוויית הביקור תהיה כזו שלא תשכח. ברור שהכל נקי ומטופח (הארמון נמצא באחריות רשות מלכותית כלשהי), וברור שהצוות אדיב וחייכני. אבל כשהציעו לנו לקבל גלימות "ימי-בינמיות" למשך השהות שלנו, הבנו שבהמפטון קורט עשו צעד נוסף לעבר המונח "חוויית ביקור". כן, לכל אחד שנכנס לארמון (וטורח למצוא את החדר שבו מחלקים את המכשיר להדרכה קולית) מציעים לעטות גלימה (ירוקה לנשים ובורדו לגברים, אבל נראה לי שלא מקפידים על ענייני המגדר כ"כ), כדי להכנס לאווירה של רוח המקום. יותר מזה, בחלק מהחדרים מציגים שחקנים דמויות של אנשי התקופה, כאילו המבקרים נכנסו לחדר מסוים והפריעו להם בשגרת יומם (כשמחאנו כפיים לצמד שחקנים שכזה, הגבר (ששיחק צייר שמנציח את גבירתו) היסה אותנו ושאל למה אנחנו עושים כ"כ הרבה רעש באמצע היום?)

הארמון עצמו מרשים, עם חדרים מפוארים (אחד שמקושט כולו בכלי נשק מסודרים בדוגמאות שונות) ואמנות עתיקה. הגינות שמסביב היו מרשימות לא פחות, עם מדשאות מטופחות ומזרקות לכבוד המלכה אליזבת. השיא (שדי הפתיע אותי) היה דווקא המבוך של הארמון. אני חייב להודות שלפני הביקור בהמפטון קורט לא ממש הבנתי את ההתלהבות ממבוכים, אולי כי יצא לי להיות רק בכאלה שבהם אי אפשר ללכת לאיבוד, ופחות או יותר חוצים את המבוך בכמה דקות. זה שהמפטון קורט, לעומת זאת, הפתיע במסובכותו. לרגע הרגשנו שאנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים, ואז הגענו למבוי סתום. וכשראינו מישהו הולך לכיוון מסוים, לא ידענו אם הוא חוזר על עקבותיו, ולכן כדאי לעקוב אחריו, או שהוא בדרך לעשות טעות, ולכן צריך לגחך אליו בהתנשאות מלכותית. בסוף מצאנו את דרכנו החוצה, ואפילו די הוקל לי. היות שהשמש זרחה והיום היה נעים, לא היה מושלם מזה (גם מבחינת התזמון) כדי לערוך פיקניק עם האוכל שקנינו. לרגע ממש הרגשנו כמו בני אצולה שירדו לגינה ושכבו פרקדן בזמן שנשנשו מעדני מלכים.

 

צילומים: רונית מירסקי

 

וכמו תמיד, בזווית האישית שלי, חיכיתי במיוחד להגיע לביקור במטבחים של הארמון. הנרי השמיני היה (מסתבר) לא סתם שמנמן, אלא אחד שאהב לאכול ולארח. אומרים שבתקופתו שתו כמעט חבית של יין מדי ערב (מי שרוצה יכול לקנות מגבת מטבח עם פירוט של ממוצע שנתי של מזון שנצרך בהמפטון קורט). כנדרש, המטבחים של הארמון גדולים ומצוידים לעילא, בהתחשב בגילם, כמובן.

הביקור במטבחים מתחיל בקצבייה, שבה רואים נתחי חיות (לא אמיתיים) מונחים על השולחן, לידם סכינים שונות, ורעש חיתוך הבשר נשמע מתוך רמקולים חבויים. תוך כדי הביקור נגלים עוד כלי בישול ועבודה, סירי ענק מעל אש פתוחה, שלמרות שהנזיד שהתבשל בהם היה מדומה, היה באוויר ריח של בשר (ואולי זה היה רק התיאבון שנפתח פתאום). שיפודים, מדורות (אמיתיות), סירים, כלי אוכל, ירקות, ביצים, כלי נחושת, כיריים של פעם, פאיים ומאפים מסודרים על מגש, מוכנים לאכילה, והכל מונח כאילו הרגע השף יצא מהמקום, והוא מיד חוזר.

אותי בעיקר הרשימה היכולת להפיק מגוון כל כך גדול של מוצרים, מציוד כל כך לא מתוחכם. לא הצלחתי למצוא תשובה לשאלה "איך הצליחו לאפות עוגיות ומאפים בתנור שמחומם ע"י אש, ושלא ניתן לשליטה מדויקת". היות שאני מקפיד ("יותר מדי מקפיד" אמרו לי לא פעם) על כמויות וטמפרטורות מדויקות, התשובה המנחמת שלי היא שאולי הצליחו לאפות, אבל התוצאות לא היו אחידות, ואולי חלק מהסועדים מת בסוף הארוחה (אבל אם זו אחת הנשים של הנרי, אז זה לא בגלל האוכל...)

ברוח המאפים המסורתיים שהיו מפוזרים ברחבי המטבח, הנה המתכון שלי לאקלס קייק, שהיא משהו בין עוגיה למעמול, עם מילוי של פירות יבשים.

 

 

אקלס קייק

 

מרכיבים

500 גרם בצק עלים על בסיס חמאה

 

למילוי

75 גרם צימוקים קטנים

75 גרם חמוציות מיובשות

50 גרם שזיפים מיובשים, חתוכים לקוביות קטנות

50 גרם קליפות הדרים מסוכרות חתוכות לקוביות קטנות

100 גרם חמאה רכה

1 כפית קינמון

1/2 כפית ציפורן טחון

1/4 כפית אגוז מוסקט

גרירה מלימון אחד

1 כף אמרטו

מעט חלב להברשה

סוכר דמררה לבזיקה

 

אופן ההכנה

1. מחממים את התנור לחום גבוה (200 מעלות).

2. בקערה מערבבים היטב את כל חומרי המילוי (מוודאים שאין גושי חמאה).

3. מרדדים את הבצק לעלה בעובי 3 מ"מ. קורצים עיגולים בקוטר 10 ס"מ.

4. במרכז כל עיגול מניחים כפית גדושה מהמילוי. אוחזים את שולי העיגול ומקפלים לכיוון מרכז העיגול, כך שהמילוי יכוסה בבצק מכל צדדיו. בין שתי כפות הידיים מועכים קצת את העוגיה, ליצירת מעיין דיסקה שמנמנה. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה, כשהצד החלק כלפי מעלה, ושולי הבצק בתחתית. ממשיכים באותו אופן עם שאר הבצק ויתרת המילוי, ומקפידים להשאיר מעט מרווח בין עוגיה לעוגיה.

5. בעזרת סכין חדה (מאוד) חורצים שניים-שלושה על פני כל עוגיה. מברישים בחלב, ובוזקים מעט סוכר דמררה.

6. אופים כ-15 דקות, עד שהעוגיות מקבלות גוון זהוב-חום. מצננים מעט, ומגישים. ניתן לשמור את העוגיות (אחרי שהגיעו לטמפרטות החדר) בקופסה אטומה לכשלושה ימים.

 

 


יוסי טורס

 

שני מוקדנים, שני מחירים

 

התקשרנו למוקד ההזמנות של יוסי טורס חמש פעמים בתוך פרק זמן של כעשר דקות, ושוחחנו עם חמישה מוקדנים שונים, לעתים במקביל. מכולם ביקשנו טיסה לניו-יורק ב-12 ביולי ושלושה לילות במלון פנסילבניה. מדובר במלון 2 כוכבים, עם יותר מ-1,000 חדרים, הנמצא צמוד למדיסון

סקווייר גרדן. בפקס שקיבלנו מיוסי טורס חצי שעה קודם לכן היה כתוב שיש חבילות של טיסה ומלון לניו-יורק לתאריכים שביקשנו, כולל במלון פנסילבניה.

 

המוקדנית מ': מ' הציעה טיסה ושלושה לילות במלון פנסיבלניה ב-1,179 דולר לאדם ללילה. "זה מלון גדול מאוד, אבל אל תצפה למשהו מפואר", אמרה. "הוא קרוב למדיסון סקווייר, שלושה בלוקים מהאמפייר- סטייט. שמעתי מאנשים שהיו שם וביקשו לשוב לאותו מלון. אם אתה צריך זמן להחליט, קח את הסלולרי שלי, תתקשר ואני אשוב אליך". הכול נכון.

 

המוקדן ג': הציע לנו את אותה טיסה, אבל התנצל שאיבד את כל הדפים, ביקש שנמתין עד שימצא את החומר. כעבור שתי דקות חזר ואמר שאין חבילות למלון פנסילבניה לתאריכים שביקשנו. יש לשלם בנפרד על טיסה, 1,149 דולר, ואם רוצים גם מלון, זה עוד 67 דולר לאדם ללילה (במחירון של יוסי טורס המלון מוצע ב-65 דולר לאדם ללילה). כלומר, 1,350 דולר לטיסה ושלושה לילות לאדם ללילה - ב-171 דולר יותר ממה שהציעה מ'. ממש במקביל, בטלפון אחר, הציעה לנו מוקדנית אחרת חבילה במלון פנסילבניה, לאותם תאריכים, שוב ב-1,179 דולר לאדם ללילה.

 

המוקדן ש': גם אצל ש' היו מקומות במלון פנסילבניה לתאריך שביקשנו. לעומת זאת, כששאלנו מה הוא יודע על המלון, תשובתו היתה: "זה מלון 2 כוכבים, פשוט, מלון רכבת, אלפי אנשים עוברים בו ביום. יש בו בעיקר

שירותים ומקלחת, אין ארוחת בוקר. הוא ממוקם איפה שהיו התאומים". לא מדויק: בחלק מחדרי המלון יש גם אמבטיות ולא רק מקלחות, והמלון נמצא כשני קילומטרים צפונית לאתר התאומים.  

 

המוקדנית ה': גם ה' הציעה טיסה ב-1,149 דולר, בלי מלון. "מצטערת, לתאריכים האלה אין לנו חבילות עם מלון. החבילות עם מלון זה רק למי שיוצא עכשיו", הסבירה. 

 

  • ואנחנו שואלים: איך זה ששני מוקדנים, באותה סוכנות, מוסרים באותו הזמן, או בהפרש של דקות זה מזה, תשובות שונות (יש חבילות, אין חבילות) והצעות מחיר שונות (בפער של 171 דולר)? גם המידע שנמסר לא היה תמיד מדויק.

 


השטיח המעופף

 

תיכף, אני רץ לברר

 

דיברנו עם שלושה מוקדנים בתוך פרק זמן של כעשר דקות.

 

המוקדן א': התעניינו בנופש בלונדון, והוא הציע טיסה ו-6 לילות במלון הולידיי-אין קינגס-קרוס ב-12 ביולי ב-1,139 דולר לאדם ללילה, כולל מסים, טיסה של אל-על. כשביקשנו מעט פרטים על המלון אמר: "אין לי פרטים. אני יכול להסתכל באינטרנט, אבל זה מלון של הולידיי אין, אז לא צריך לדאוג כי הם שומרים על השם שלהם". לא יצאנו חכמים מהשיחה הזאת.  

 

המוקדנית י': ביקשנו טיסה ו-6 לילות במלון הולידיי-אין קינגס-קרוס בלונדון. "1,129 דולר למבוגר ללילה", אמרה י' (10 דולר פחות מהצעתו של א'), "בטיסה של ישראייר, כולל מסים וארוחת בוקר". ארוחה


 הולידיי אין קינגס קרוס. בריטית או קונטיננטלית?

בריטית? שאלנו. "אני צריכה לבדוק". כעבור זמן קצר שבה ואמרה כי מדובר בארוחת בוקר קונטיננטלית.

 

על שאלותינו לגבי מיקום המלון והימצאות תחנת רכבת בסמוך, היא התקשתה למסור מידע מדויק. איפה המלון? שאלנו. "ברחוב קינגס-קרוס", אמרה והתחילה לקרוא לנו באנגלית מה שכתוב בחוברת. יש ליד זה רכבת תחתית? שאלנו. "כתוב פה שיש מהמלון יציאות קלות לכיוון אוקספורד, אבל לא כתוב מה המרחק, אני אשאל". אחרי חצי דקה היא שבה ומתקנת: "יש שלוש תחנות ברכבת התחתית עד לאוקספורד". יש רכבת תחתית ליד המלון? אנחנו מקשים. "אני אשאל", היא אומרת שוב, ושבה כעבור חצי דקה: "יש תחנת רכבת במרחק חמש דקות הליכה מהמלון". לא מדויק, זה קרוב יותר לרבע שעה, אבל ניחא.

 

המוקדן צ': אנחנו מבקשים טיסה ו-6 לילות במלון הולידיי-אין ב-12 ביולי, בלי לנקוב במיקום המלון. "1,198 דולר, אני רוצה רק לבדוק אם זה יורו או דולר", אומר צ'. אנחנו מעירים לו כי באנגליה אין יורו.  

 

הוא מציע את "מלון הולידיי ראג'ינטאס... משהו כזה. אני אפילו לא יודע לבטא". הוא התכוון למלון ריג'נטס-פארק. אנחנו מבקשים את הולידיי-אין קינגס-קרוס. הוא משאיר אותנו בהמתנה, ואחרי כמה דקות שב ומסביר שאין חבילות למלון הזה, אבל הוא ירכיב חבילה במיוחד בשבילנו. "אסדר לכם מ-14 ביולי, כי אז המחיר יורד ב-60 דולר, ויהיה לכם יותר משתלם". אנחנו מבקשים לדעת אם המחיר כולל ארוחת בוקר. הוא שוב מבקש שנמתין (מוסיקה קלאסית ברקע), חוזר כעבור שנייה ואומר כי המחיר כולל ארוחת בוקר. ארוחת בוקר אנגלית? אנחנו מקשים. "לא שאלתי, רק רגע". שוב מוסיקה קלאסית, והוא חוזר: "קונטיננטלית". המלון ליד רכבת תחתית? אנחנו מבקשים לדעת. "רק רגע, אני בודק", מוסיקה קלאסית, ואחרי דקה: "יש ארבע תחנות באוטובוס מהמלון עד הרכבת התחתית". 

 

  • ואנחנו שואלים: למה בתוך עשר דקות שני מוקדנים טוענים שיש חבילה למלון בקינגס-קרוס ומוקדן שלישי אומר שלא, ולמה המוקדנים כל-כך לא מתמצאים ונדרשים שוב ושוב לגשת ולשאול כדי לספק מידע מדויק?

 


איסתא

 

מחיר הטיסה קפץ ב-64 דולר

 

אנחנו מבקשים לטוס לקופנהגן, דנמרק, ב-9 ביוני, ולשוב מהלסינקי, פינלנד, כעבור 10 ימים, ולשם כך מתקשרים למרכז ההזמנות של איסתא.  

 

המוקדנית ל': ל' אומרת, ללא בדיקת התאריכים המדויקים, שיש טיסה הלוך ושוב בחברת מאלב ב-379 דולר. "עם מסים זה עוד מאה דולר, פלוס מינוס", היא אומרת. כמה זה פלוס מינוס? "בערך 10 דולר יותר או  פחות". זה לא יגיע ל-50 דולר יותר? "אין סיכוי". כלומר, טיסה בכ-480 דולר, כולל מסים. רק אחר-כך היא בודקת במחשב ואומרת שאין טיסה לתאריך שאנחנו רוצים. "אולי יש לי בעיה במערכת, כי כתוב שאין  טיסה. אני לא יודעת מה הקטע עם המחשב", היא מתנצלת, ואומרת ש"תפרק" את הטיסה.

 

היא בודקת שוב, ושוב אין מקום. אנחנו מבקשים שתבדוק טיסה באמצע יולי. כעבור חצי דקה מתברר שגם לאמצע יולי אין מקומות. אנחנו מבקשים שתבדוק בחברת אוסטריאן איירליינס. "או, יופי, עכשיו זה עובד. אני רואה טיסה", היא מבשרת בשמחה. ברקע רעש של כל המוקדנים. "נורא הרעש פה, אפשר להשתגע, אני צריכה לסבול את זה כל הזמן", היא אומרת, ומיד מקבלת תשובה שלילית על המחשב ואומרת שאין

מקומות. אנחנו מזיזים עוד קצת את התאריכים, והפעם מצליחים למצוא טיסות הלוך ושוב. המחיר: 530 דולר, כולל מסים.  

 

המוקדן י': לפני שהגענו ל-י' התקשרנו שוב ובדקנו עם המוקדנית נ' את אותה טיסה לקופנהגן שמצאה לנו ל'. היא שמה אותנו בהמתנה על קו מת במשך 7 דקות, ואז אנחנו מנותקים. שבנו והתקשרנו, ועכשיו היה על הקו י'. אנחנו מבקשים טיסה לקופנהגן ב-15 ביולי וחזרה מהלסינקי בסביבות 26 ביולי, פלוס מינוס יום או יומיים. י' מבקש לדעת אם מדובר בנוסעים צעירים, סטודנטים או מבוגרים. צעירים, אנחנו משיבים. יש מקומות בטיסה של אוסטריאן איירליינס, ב-619 דולר כולל הכל. אבל קודם קיבלנו מכם טיסה לאותו תאריך באותה חברה ב-530 דולר, אנחנו אומרים. י' בודק ומתקתק ובודק, ולבסוף אומר: "המחיר הוא 469 דולר, לזה יש להוסיף 125 דולר מסים, יחד זה 594 דולר. על זה יש עוד 25 דולר עבור הנפקת 'כרטיס צעירים'. סך-הכול כמו שאמרתי: 619 דולר".

 

  • ואנחנו שואלים: איך זה שאותה טיסה לקופנהגן, באותה חברת תעופה, עולה פעם אחת 530 דולר, וכעבור כמה דקות בלבד - 619 דולר (או 594 דולר, אם מפחיתים את המחיר עבור הנפקת כרטיס צעירים)?  

 


טיק טאק טיקט

 

מה זה בדיוק חדר משפחה?

 

טיק טאק טיקט הוציאה חוברת ובה היא מציעה חבילות נופש בשורה של כפרי נופש בטורקיה. פנינו למרכז ההזמנות הטלפוני של החברה.

 

המוקדנית כ': ביקשנו לנסוע למועדון טופקאפי בשבועות. כ' הציעה לנו חבילה ל-10 עד 14 בחודש. ביקשנו לדעת פרטים על המלון, ובתגובה היא הקריאה לנו מתוך החוברת. המידע

שמסרה היה נכון בסך-הכל.

 

המוקדנית א': ביקשנו לבדוק חבילה בבודרום. א' הציעה חבילה בבודרום ריזורט. "יש מיני-בר חינם בחדרים, ספורט ימי חינם, מזון ומשקאות 24 שעות ביממה", אמרה. שאלנו אם המיני-בר כולל משקאות חריפים, היא אמרה שכן. טעות ראשונה - אין משקאות חריפים. שאלנו אם מכל החדרים רואים את הים, היא אמרה שכן. טעות שנייה - מחלק גדול של החדרים לא רואים את הים, אף שהם פונים לכיוון הים. עוד אמרה א' שהמבנים בנויים מסביב לבריכה. גם זה לא נכון - רוב המבנים (בונגלוס) לא נמצאים ליד הבריכה.

 

המוקדנית ג': ביקשנו פרטים על מועדון קרמלין באנטליה. "המלון נראה כמו הקרמלין", אמרה ג'. "זה בניין גדול מאוד. יש שם הכל לילדים, כולל חיבור אינטרנט בחדרים". לא נכון: יש חדר אינטרנט, אבל אין אינטרנט בחדרים (ואם ממש מתעקשים, אז גם המלון לא נראה כמו הקרמלין. רק המבנה המרכזי בתוכו נראה כך). כן סיפרה ג' שמדובר בשורה של בניינים קטנים, וגם זה לא מדויק. מדובר בשורה של בניינים גדולים. היא אמרה שכל החדרים צופים לים, וגם זה ממש לא נכון. מחדרים רבים לא רואים את הים. עוד

מידע שגוי שמסרה: הספורט הימי הוא חינם, כולל ספורט מוטורי. במציאות הספורט המוטורי הוא של חברה חיצונית ולא כלול בחבילה.

 

לדברי ג', זוג עם שני ילדים מקבל חדרים מיוחדים המכונים חדרי משפחה, וגם זה לא נכון: מקבלים חדרים רגילים, שלתוכם דוחפים עוד שתי מיטות. מי שרוצה חדרי משפחה, משלם יותר כסף עבורם. ועוד טעות: רוב המשקאות החריפים בבר במלון אינם מתוצרת טורקית, אלא מתוצרת חוץ. 

 

  • ואנחנו שואלים: כל-כך הרבה טעויות? נושא הנוף לים, למשל, הוא משמעותי מאוד לנופשים הישראלים. על רקע חוסר הבקיאות של המוקדנים בנושא זה, לא פלא שרבים מהלקוחות מתלוננים שהובטח להם משהו אחד וקיבלו לבסוף דבר אחר. אגב, חלק מסוכני הנסיעות רושמים על השוברים של לקוחותיהם כי הם VIP, ומסבירים ללקוחות שהדבר יסייע להם לקבל שדרוג או חדרים טובים יותר, באותו מחיר. אולם בכל המלונות באגן הים התיכון שאליהם מגיעים הישראלים כבר יודעים לא להתייחס לכך, ואומרים בחיוך: "בישראל כולם VIP".

 


הדקה ה-90

 

"הייתי שם ואני יודע"

 

המוקדנית ר': ביקשנו לצאת לחופשה באנטליה לשני זוגות ושני ילדים, והסברנו שאנחנו מתלבטים בין קרמלין לטופקאפי. ר' הציעה לנו טיסה ביום שישי ואמרה שהמחירים בשני המועדונים די דומים. לדבריה, בשני המלונות הכל כלול במחיר. בקרמלין (המלון "מזכיר לה את וולט דיסני") יש אינטרנט ובאולינג, בטופקאפי אין באולינג. עד כאן המידע נכון.  

 

ועכשיו למה שלא נכון: לדבריה, אם שני הילדים לנים בחדר ההורים, מקבלים חדר יותר מרווח. "אל תצפה לסטודיו או סוויטה. זה חדר, אבל יותר מרווח מחדרים אחרים. כשיש זוג וילד, זה חדר רגיל שבו מוסיפים מיטה. אם זה שני ילדים - מקבלים חדר מרווח יותר", אמרה. המצב לאשורו הוא, שזוג ושני ילדים עד גיל 12 מקבלים חדר רגיל, שאליו דוחפים יותר מיטות. מי שרוצה חדרי משפחה - מוסיף כסף. עוד לדברי ר', בטופקאפי
לכל החדרים יש מרפסות, ואילו בקרמלין אין מרפסות. בקרמלין אכן אין מרפסות, אבל בטופקאפי לא בכל החדרים יש מרפסות.

 

המוקדן ל': אנחנו מבקשים את אותה הטיסה ואותם בתי-מלון באנטליה שהציעה לנו ר'. ל' מספר שהיה בטופקאפי והוא יודע שכל החדרים שם הם עם מרפסות (כאמור, לא נכון). הוא גם יודע שבחדרים יש מיני-בר עם משקאות, כולל משקאות חריפים, וגם אוכל (לא נכון, יש רק שתייה קלה, מקסימום בירה). בבר של המלון, לדבריו, משלמים על משקאות חריפים, וגם זה לא נכון.

 

המוקדן י': אנחנו מבקשים אותה חבילה כנל. י' אומר שזוג עם שני ילדים מקבל חדר "קוואדרו". אנחנו שואלים האם מדובר בחדר רגיל שלתוכו הוכנסו ארבע מיטות, או בחדר שהוא גדול יותר. י' מתעקש: מדובר בחדרי משפחה שהם גדולים יותר. כאמור, זו טעות. אנחנו שואלים האם המשקאות החריפים בבר של המלון הם מתוצרת חוץ. התשובה: "מקבלים רק משקאות תוצרת מקומית בחינם". תשובה לא נכונה - כל המשקאות חינם.

 

  • ואנחנו שואלים: שוב חוסר בקיאות בשאלות שחשובות מאוד לנופשים הישראלים - מה גודל החדרים הניתנים למשפחות, האם יש נוף לים, האם המשקאות החריפים כלולים בחבילה? איך זה שאפילו מוקדן שהיה שם, וטוען כי הוא "יודע ממקור ראשון", בכל זאת מספק מידע שגוי? 

 


גוליבר

 

מה זה מלון על החוף?

 

המוקדן נ': אנחנו רוצים חבילה לרודוס ומבקשים לבדוק שלושה בתי-מלון - קפסיס, הילטון ופרדייס. נ' מקריא לנו במהירות כל מה שכתוב על בתי-המלון בדפי המידע שלפניו. פרדייס, הוא מסביר, הוא בניין אחד ארוך שכולם מתארחים בו. "אני לא יודע אם כל החדרים פונים לים, אבל בכל מקרה אנחנו לא מתחייבים שתקבלו חדרים כאלה. לא ידוע לי אם אפשר לשלם יותר כדי לקבל חדרים כאלה", הוא אומר.

 

האמת על פרדייס: המלון הוא לא רק בניין אחד גדול, אלא אחד גדול ועוד מבנים קטנים. חלק מהתלונות של הישראלים נוגע לכך שלא אמרו להם כי ישוכנו בבניינים הקטנים והמרוחקים, והם נאלצו ללכת מרחק רב בשמש לחדר האוכל. בנוגע לנוף לים, אכן לא כל החדרים פונים לים, אבל מה

שנ' לא סיפר הוא, שאפשר לשלם יותר ולקבל חדרים שצופים לים. כך יש גם אפשרות לשלם יותר ולהבטיח חדרים בבניין הראשי. 

 

שאלנו גם האם ילדים עד גיל 12 ישנים בחדר ההורים. "כן". האם חדרים למשפחות הם יותר גדולים מחדרים רגילים? "ודאי". אחרי כמה דקות חזר אלינו נ' ותיקן: בפרדייס אי-אפשר לארח שני ילדים בחדר יחד עם ההורים, "תצטרכו לקחת עוד חדר". וזו, סוף סוף, התשובה הנכונה.

 

המוקדן א': ביקשנו פרטים על קפסיס. האם כל החדרים פונים לים? א': "לפי התמונה זה נראה ככה, אבל יכול להיות שהתמונה מטעה. אבל אתה יכול לקחת את ההילטון. הוא נמצא על חוף הים ושם יש חדרי משפחה". העובדה שלגבי קפסיס עונה לנו א' רק על סמך התמונה - מדברת בעד עצמה, מה גם שהתשובה לא נכונה. בנוגע להילטון, בפועל המלון לא נמצא על חוף הים, אלא מעברו השני של הכביש. יש לחצות כביש או לעבור במנהרה כדי להגיע לחוף.

 

המוקדנית ד': ביקשנו מלון שבו הכל כלול, ו-ד' הציעה את קפסיס. "הוא על חוף הים. יש לו חוף פרטי, ויש חדרי משפחה. זוג עם ילדים מקבל חדרים גדולים יותר. המלון מאוד פסטורלי. הוא נמצא צפונית לחרסוניסוס", אמרה. סליחה, חרסוניסוס זה לא בכרתים? שאלנו. "יש גם פה וגם פה", הזדרזה להשיב. אנחנו לא שמענו על חרסוניסוס ברודוס. ביקשנו לדעת האם אפשר להזמין חדרים הצופים לים. התשובה: "אפשר לבקש, המלון לא חייב לאשר".

 

  • ואנחנו שואלים: למה כל-כך הרבה אינפורמציה משמעותית חסרה? כש-ד' אומרת שמלון קפסיס נמצא על חוף הים, היא לא מציינת שבינו לבין החוף מפריד כביש ראשי וסואן. ילדים לא יכולים לרוץ אליו לבדם. גם המושג חוף פרטי הוא לא מדויק: מי שאינו אורח המלון יכול להיכנס לחוף - בתשלום. היא גם טועה כשהיא אומרת שזוג עם ילדים מקבל חדרים גדולים יותר (שכן צריך לקחת חדר בנפרד לילדים), וכמו א' - היא לא יודעת או לא טורחת לספר שאפשר תמורת תשלום נוסף לבקש ולקבל חדר עם נוף לים. 

 


אשת טורס

 

יש או אין פארק מים?

 

המוקדן א': אנחנו מחפשים מלון ברודוס ומציעים לבדוק את פרדייס. א' אומר מיד שהמלון מתאים למשפחות כי יש בו פארק מים, ומוסיף: "החדרים פונים לים וניתן לשדרג גם לסוויטות. אין חדרים לכל המשפחה, כך שצריך להזמין שני חדרים, ואין הנחות לילדים, הם מקבלים חדר נפרד. המלון יושב על חוף פרטי. זה שני בניינים של 4-3 קומות ועוד אחד גבוה. החדרים פונים לים ולבריכה". הפרט האחרון לא נכון: לא כל החדרים פונים לים ולבריכה.

 

שאלנו גם לגבי מלון קפסיס, והוא מיהר לומר שקפסיס זה בכרתים. רק אחרי שהתעקשנו וביקשנו שיבדוק, בישר בשמחה כי אכן יש קפסיס

גם ברודוס. הוא אמר בין היתר שהמלון נמצא על החוף. כבר אמרנו: לא מדויק, כביש סואן מפריד בינו לבין החוף.

 

ביקשנו לבדוק גם את הילטון רודוס. א' אמר גם הוא שהמלון נמצא על החוף (כנ"ל, לא מדויק). הוא נקב במחיר למבוגר (482 דולר) ולילד (372 דולר), אבל לא ידע לומר אם מדובר בחדרים משפחתיים או בחדר סטנדרטי שבו מוסיפים עוד מיטות.

 

המוקדנית מ': מ' הציעה לנו את הילטון אך נקבה במחירים אחרים: "469 דולר לאדם כפול ארבע, כשהילדים משלמים כמו המבוגרים". היא חזרה על טעויות האחרים: "זה חדר משפחתי גדול. המלון על חוף הים", אך דייקה בכך שאמרה כי "לא בטוח שהחדרים צופים לים".  

 

ביקשנו פרטים על מלון פרדייס. היא אמרה, וצדקה, שחייבים לקחת שני חדרים ואפשר לבקש שהחדרים יהיו צמודים, אבל אין בהכרח דלת מחברת. מצד שני, היא לא דייקה כשאמרה כי המלון הוא בניין אחד גדול וכל החדרים נמצאים בו, והעכירה את שמחתם של הילדים הפוטנציאליים כשאמרה שאין במלון פארק מים.

 

  • ואנחנו שואלים: א' אומר שמלון פרדייס מתאים למשפחות ויש בו פארק מים, ואילו מ' אומרת שאין פארק מים. אנחנו מכירים את המלון וגם עושים בדיקה משלנו: יש פארק מים, עם מגלשות באורך כולל של כ-80 מטרים. איך אפשר לטעות באינפורמציה חשובה שכזאת עם לקוח שמציג עצמו כזוג עם שני ילדים?

 


תגובות

 

יוסי טורס: "לקראת הקיץ ועקב גידול בהזמנות בהיקף של מעל ל-20% החברה קלטה עובדים חדשים רבים. העובדים עברו הכשרה מקפת, אך למרות זאת לעתים קורים מקרים כגון אלה שהוזכרו. החברה עושה מאמץ, באופן יומיומי, על מנת שהלקוח יקבל את מלוא המידע באופן המהיר והנכון ביותר. לשם כך מקבלים העובדים מדי יום תדריך על מגוון המוצרים והיעדים והם מלווים בפיקוח צמוד. החברה רשמה לעצמה את ההערות ותביא אותן לתשומת לב העובדים".

 

אייל קשדן, סמנכ"ל השטיח המעופף: "אנחנו לוקחים את ההערות לתשומת לבנו ונעדכן את הנושאים שדורשים שיפור במידע שאנחנו מוסרים ללקוחות".

 

איסתא: "כל טיסה מחולקת ל'קלאסים', עם מספר מקומות מוגבל, וייתכן מאוד שנגמרו המקומות על קלאס הטיסה הנמוך אצל אחד המוקדנים, ולכן המחיר אצל המוקדן השני השתנה".

 

דוד לבל, מנכ"ל חברת טיק טאק טיקט: "אנחנו מודים על ההערות, ניישם אותן ונוודא שהמוקדנים שלנו ייתנו מידע מדויק ומלא ללקוחות".

 

דודו מחלב, סמנכ"ל השיווק של הדקה ה-90: "החברה תחדד את הנקודות שהועלו בכתבה בקרב 802 סוכני הנסיעות העובדים בחברה 24 שעות ביממה, ותפרט באתר שלה פירוט מלא שנלקח מאתרי המלונות והספקים. אנו משקיעים מאות שעות הדרכה בכל עובד ונעשה זאת גם בעתיד, תוך שימת דגש על הנקודות שהעלתה הבדיקה. יש להדגיש כי הסוכנים מוכרים מאות חבילות נופש עם פרטים שונים מדי יום".  

 

שמואל מרום, יו"ר קבוצת גוליבר: "יש בהחלט נקודה חלשה בנושא המוקדנים. אנחנו משתדלים לעשות הכל כדי להכשיר את כוח האדם הטוב ביותר, אבל לעתים, בשל לחץ של עונות, אתה מקבל כוח אדם שהוא פחות מקצועי. אנו פועלים תוך כדי העבודה לשפר את רמת השירות, על מנת שהעובדים ייתנו ללקוחות את המידע המדוייק ביותר שיש".

 

אפרים קרמר, מנכ"ל אשת טורס: "אני בהחלט מסכים שצריך למסור ללקוח את המידע המדויק לגבי המלונות, ובכלל זה לגבי החדרים. יש בהחלט מלונות שבהם יש חדרי משפחה, אבל בתשלום נוסף. כשהמלונות אינם מלאים, לפעמים הם משדרגים בעצמם את האורחים, אבל אי-אפשר לבנות על זה. נתדרך את העובדים שלנו בהתאם".

 

יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות: "הנופשונים הם מוצרים הסובלים מחולשה: חלקם הגדול נמכר באמצעות הטלפון על-ידי מוקדנים. חלק גדול מהמוקדנים אינם מכירים היטב את המוצרים, ולכן יש פער גדול בין מה שאנשים מצפים לבין מה שהם מקבלים לבסוף. זו אחת הסיבות לכך שיש הרבה תלונות. החוק לגילוי נאות הפחית חלק מהתלונות, משום שהיום נותנים ללקוחות יותר מידע ואומרים להם דברים שבעבר לא טרחו לומר להם, אבל עדיין יש מקום לשיפור רב, כדי שמי שמזמין חבילת נופש יידע בדיוק מה הוא מקבל".