אם הייתם אומרים לי בתחילת העונה כי סער סקלי, השמאלני הקיצוני, זה שלוקח את הצד של הפלסטינים ומסרב לשיר את "התקווה", הולך להיות בשמינייה האחרונה של העונה, שנייה וחצי מהגמר הגדול - רוב הסיכויים שהייתי שואל אתכם איזה כדור נתן לכם ד"ר רבינוביץ'.

 

ולא, הסיבה לפקפוק הגדול אינה על רקע אישי או של דעות פוליטיות כאלו ואחרות שלי, אלא בגלל שאני מכיר את טעם הקהל הישראלי בתוכניות ריאליטי.

 

תמיד יהיו אלה המצחיקים, המטופשים ואלה שיסכימו בשמחה לעשות אחד את השנייה במקלחת של הבית, שיגיעו רחוק.

 

רוב המתמודדים שישרדו מספר רב של הדחות ב"האח הגדול" יהיו אלה שיתיישרו עם דעת הרוב, יקדמו נושא מיינסטרים אחד או יותר, אבל אף פעם לא יחזיקו בדעות כל כך קיצוניות.

 

בכל העונות של "האח הגדול", ולמען האמת גם בשאר תוכניות הריאליטי שאני זוכר, לא היה מתמודד כל כך שונה: אחד שנכנס לעונה והצהיר שהוא שונא את הפורמט, שסירב להעמיד מתמודדים אחרים להדחה כי הוא "לא ייתן יד למסחטת הכספים הזאת", והעמיד תנאים להפקה (תקרית השינה בצהריים והאזעקות של "האח הגדול") תוך איום גלוי ומוצהר - וכל זאת בדרך כל כך אינטליגנטית ורגועה, בלי להתלהם, בלי לצרוח ולהתרוצץ מסביב כמו תרנגולת (או צבי פורטל) שכרתו לה את הראש.

 

תחזיקו חזק, אני הולך להגיד את זה: כן, אני אוהב את סער סקלי. בלי קשר בכלל לדעותיי הפוליטיות, אני אוהב את הדרך שהבן אדם מעביר את המסר שלו, אני מעריך את הכנות והאומץ שלו ללכת בדרכו, ואני חושב שתרבות הריאליטי בארץ חייבת עוד מתמודדים כמוהו.

 

סקלי, בניגוד לאדון סער שיינפיין, לא ייתן להפקה לדחוף לו כדורים. הוא לא ייתן לאף אחד לעשות ממנו צחוק ולנצל אותו בשביל עוד 1.3% ברייטינג. הוא גם יגרום להחשכות תכופות של המסך בערוץ 20, כי הוא בעייתי. ומה שבעייתי להפקה, טוב לנו הצופים.

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס: