ואז אני מגלה את התשובה: כן.
ככל שחולפות השעות מתחדדת התובנה שלא משנה מה אני אעשה ועד כמה אתאמץ, אני לא יכול לכתוב באופן אובייקטיבי על הבושם החדש של דיוויד בקהאם. זאת אומרת, אני יכול, בוודאי שאני יכול, זה פשוט שאם אני אכתוב שיש לו ריח של ערסים שיצאו למועדון באזור יד חרוצים בניינטיז, אני אאלץ להרוג אתכם. או את עצמי. או את דיוויד בקהאם.
בניגוד להרבה כדורגלנים אחרים, דיוויד בקהאם מריח מהצלחה. הוא היה אדריכל הניצחון במשחק הכי גדול בכל הזמנים (גמר ליגת האלופות 1999, דיוויד בקהאם עם שני בישולים שהפכו את התוצאה בשתי הדקות האחרונות של המשחק), הוא התבלט גם מול ערימת הכוכבים של ריאל מדריד ובסוף לקח אליפות אפילו בארצות הברית.
כן, איך שלא מסתכלים על זה, מאיפה שלא הופכים על זה, דיוויד בקהאם הוא האדם הזה שיודע לקחת את כל ההחלטות הנכונות (חוץ מויקטוריה בקהאם, כאילו, אבל זה כבר עניין אחר לגמרי).
לכן, זר לא יבין את ההתרגשות שאוחזת בי כשדיוויד בקהאם מוציא בושם לשוק, והאמת היא שגם אף בחורה. בעיקר בגלל שאין לי דרך להסביר את העובדה שעכשיו אני קורע את האריזה בהתלהבות אין סופית (דיוויד, דחיל ראבאק, פעם הבאה באריזת קרטון פשוטה, בלי התחכמויות) בעוד חברתי בוהה בי בתדהמה, וכל מה שאני מצליח להגיד זה ארבע מילים: זה דיוויד בקהאם, נו.
כי אם יש אדם אחד שאני רוצה להריח כמוהו, זה דיוויד בקהאם. האמת היא שנכון להגיד שאם יש אדם אחד שאני רוצה להרוויח כמוהו זה דיוויד בקהאם, אבל היי, נסתפק במה שיש.
נכון, בעוד שלי יש יתרה של 16.29 שקלים בעובר שב (בפלוס אבל, כן?) ולדיוויד יש קצת יותר, המחשבה ששנינו מריחים אותו דבר היא, בהיעדר מלים אחרות, אינפנטילית - אבל עדיין מעלה לי חתיכת חיוך על הפנים.
תגידו שקיימת האופציה שדיוויד בקהאם ישים את הפרצוף שלו על כל מה שיכניס לו כסף? אז תגידו. אני מסרב להאמין לזה. אני רוצה להאמין שבקהאם בעצמו ישב במעבדה וזיקק את החומרים, עד שרחרח את האוויר וזעק "אאוריקה". ואם דיוויד חושב שזה מושלם, אני בטח לא אעז להתווכח.
אתן מבינות (כן, אתן, כי הגברים בטוח מבינים), בקהאם הוא האדם הזה שרואה שני מהלכים קדימה. הוא האיש הזה שעומד מאחורי הכדור 35 מטר אלכסונית מהשער כשהשוער מציב חומה ענקית ואין אוהד כדורגל שפוי שרואה איך הוא מכניס את הכדור הזה פנימה, אבל דיוויד רואה מה שאחרים לא: את ויקטוריה בקהאם בעירום. וגם, על הדרך, את העתיד.
הוא יודע בדיוק לאן השוער יקפוץ ולאן ההגנה תזוז עוד לפני שהם יודעים. הוא יודע בדיוק לאן הכדור ילך עוד לפני שהכדור יודע. הוא מבקיע. כמעט תמיד. ואם הוא יודע שזה הבושם שעליו הוא רוצה את השם שלו, אין לי אלא להסתמך על יכולותיו המיסטיות של האיש ולהכריז: זה הבושם הכי טוב בעולם!
טוב, לא בעולם. גם לא בארץ. והאמת היא שיותר משתי הזלפות ממנו ואתם תתחרו בדומיננטיות של כל בושם של נשים בגיל הזהב. והריח שלו חריף. מאוד. בפירוש לא רע, אבל אם עדינות זה מה שחיפשתם אתם יכולים לשכוח מהבושם של קינג דיוויד.
אם צריך להשוות, הריח שלו מאוד מזכיר את ההוגו בוסים של תחילת הניינטיז. בושם כזה שמודיע שלושה קילומטר לפני שאתה מגיע שאתה בדרך (כדי שהסובבים, קצת כמו בקהאם, יצליחו ולו לרגע לראות את העתיד). זה לא בהכרח רע, מה גם שהריח יתאים בול לחובבי הז'אנר, אבל אין מנוס מלהגיד שבטווח הרחוק תריחו הרבה יותר כמו דודה חנה מאשר כמו הצלחה, וזו נקודה שחייבים לקחת בחשבון.
מצד שני, אחרי שעתיים-שלוש, כשכל הכוהל מתנדף, הבושם בהחלט מריח אחלה. לא מדהים, לא "וואו, קח אותי למיטה ועכשיו", לא מסובב ראשים, אבל בהחלט משהו שיגרום לחברה שלך להסניף אותך קצת יותר. והאמת היא שזה שווה רק בשביל הרגע שהיא תשאל אותך באיזה בושם אתה משתמש, ואתה תענה לה: “בקהאם. דיוויד בקהאם".
David Beckham Homme, מחיר: 330 שקל ל-50 מ"ל. להשיג ברשתות הפארם