הסדרה החדשה "דובדבני וקובץ'" (שישי, 23:00, ערוץ 2) נפתחת בפלאשבק של שני גיבוריה כשהם ילדים בגן, בסצנה שכמו נותנת את הטון לסדרה כולה: קובץ' משכנע את דובדבני להדליק קופסת גפרורים שלמה, הגננת תופסת אותם בשעת מעשה וקובץ' מאשים את דובדבני, רגע לפני שהגננת צועקת עליהם שהם ילדים רעים, "ואני מבטיחה לכם שתיכשלו בחיים, ותיכשלו, ותיכשלו, ותיכשלו...". התמונה מתחלפת לזמן הווה ושניהם במדי גלידרייה סוג ג', חוטפים צרחות מהבוס שלהם: "תיכשלו, תיכשלו, תיכשלו...".

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

כן, אנחנו מדברים על צמד לוזרים רציני, האחד (קובץ') פוץ מתלהם וחסר סבלנות והשני (דובדבני) בוק פסיבי שתמיד משלם את המחיר על השטויות שעושה חברו הבוטה יותר. יחד הם חולקים דירה ואת הג'וב המבטיח בגלידרייה, ו"דובדבני וקובץ'" עוסקת במעלליהם ובחוסר כישוריהם הסוציאליים. היא מזכירה מעט את הסיטקום הבריטי המעולה "פיפ שואו", לפחות בכל מה שקשור לגישה המיזנטרופית אותה היא נוקטת ולמערכת היחסים המעוותת וההרסנית העלולה להתפתח בין שני אנשים מעצבנים, שפשוט לא מצליחים לעשות משהו מעצמם. לוזרים, בקיצור, לוזרים אחו שילינג.

 

ליאור דובדבני ואילן קובץ' - הצמד הקומי שצופי רצועת שישי בלילה של ביפ בזכיינית ערוץ 2 קשת כבר מכירים היטב, מקטעי המעבר הקורעים שלהם שמגיחים בין פרק של "מטר שבעים" לעוד משהו של קופטש - הם דובדבני וקובץ' של התוכנית.

 

"אנחנו בעצם מתעסקים בישראלי המכוער", אומר ליאור דובדבני כשאנחנו נפגשים. "החלק המכוער הוא הבסיס של הדמות שלי, בעיקר", מוסיף קובץ', "כי דובדבני הוא יותר הישראלי הנאיבי, של פעם, ילד הכאפות האולטימטיבי, זה שסובל מהישראלי המכוער של קובץ'".

 

מצחיקה ומבלבלת, העובדה שהעניקו לדמויות את שמותיהם. במשך חמש שנים, מאז החלו להופיע יחד, חיכו הוא וקובץ' לרגע הזה של עליית הסדרה שיצרו וכתבו (יחד עם אופיר לובל מחבורה קומית אחרת, שלישיית פרוזאק, שגם ביים וערך את הסדרה), מופיעים עם חומרים שאספו מול קהל וקופצים על כל הזדמנות שנקרית בפניהם, מכמה דקות יקרות בתוכנית של יאיר לפיד ועד גיחות מוצלחות לאולפן של "צחוק מעבודה". וכאילו כדי להערים עוד קשיים על הפריצה עבורה עבדו כל התקופה הזאת, גילו השניים שאיכשהו תמיד יוצא להם להגיע לתוכניות שעומדות בפני קיפול.

 

"אל התוכנית של יאיר לפיד הגענו בסוף העונה האחרונה שלו", מקונן קובץ', "ואז התוכנית ירדה, אחרי שמונה שנים שהיא משודרת. אחר כך הגענו אל התוכנית של ליאור שליין, שבדיוק הסתיימה גם היא. הבן אדם עושה ארבע שנים של תוכנית יומית, ואז אני ודובדבני מגיעים לעשות את הקטע שלנו והתוכנית יורדת מהאוויר. מה זה הקטע הזה? אחר כך הגענו ל'ביפ' וגם הם סגרו את הערוץ. אתה מבין?".

 

"השלב הבא", מוסיף דובדבני, "הוא שיסגרו את ערוץ 2, ואז נעבור לאל ג'זירה".

 

נדרשה להם כמעט שנה וחצי להרים את התוכנית, מספר קובץ', "שנה וחצי שאתה בעצם עובד במשהו אבל בחינם, כי רק אתה מאמין בו. הרגע שאתה מקבל את ההכרה - וכשאני אומר 'הכרה' אני מתכוון לזה שמישהו נתן לנו כסף לעשות את הדבר הזה - זה פשוט מאוד מרגש".

 

איך הגעתם לרעיון?

דובדבני: "חיפשנו לעשות משהו אחר, משהו שעוד לא עשו פה, והתחלנו להגיע אל אופיר לובל כמה פעמים בשבוע, יושבים על המרפסת שלו באבן יהודה ומצלמים מערכונים במצלמה ביתית, בלי שאף אחד הבטיח לנו כלום, סתם כדי לראות מה עובד ומה לא. עשינו את זה עד שהרגשנו שיש את החובנצק, ואז...".

 

רגע, רגע. חובנצק? מה זה?

קובץ': "זו מילה שהמצאנו".

 

דובדבני: "מילת קוד למשהו חדש, שעוד לא מבינים מה הוא".

 

ואתם מכירים מקרוב את הלוזריות של דובדבני וקובץ' הטלוויזיוניים?

קובץ': "מי לא?".

 

תן דוגמה.

קובץ': "הופענו פעם בפאב בירושלים וההופעה היתה מדהימה, הקהל ממש אהב. ירדנו מהבמה בשיא הפאסון לחדר האמנים. בדרך כלל אנחנו מחכים שהקהל ייצא ואז חוזרים לבמה כדי לאסוף את כל האביזרים שלנו, כי לא נעים לעשות את זה בנוכחות הקהל. עם סיומה של אותה הופעה בירושלים היתה מסיבת ריקודים עם די.ג'יי, שלא ידענו עליה בכלל, והקהל למעשה לא יצא אלא התחיל לרקוד.

 

"באיזשהו שלב הבחנו שאנשים לוקחים את האביזרים שלנו ומתחילים לרקוד איתם. ואז, כמו שני לוזרים, יצאנו החוצה והתחלנו לעבור בין האנשים ולאסוף את הפאות, הכובעים ושאר האביזרים. נראינו כמו שני ילדים ביסודי שהגדולים לקחו להם את הכדור ולא רוצים להחזיר להם. בסדרה, הרעיון היה לעסוק בשני חבר'ה שסיימו צבא, עברו לתל אביב כדי לחיות את את חלום הרווקות התל אביבי, והתחילו לעבוד בגלידרייה כדי להסתדר".

 

דובדבני: "הבעיה היא שעוברות עשר שנים".

 

קובץ': "עשר שנים והם עדיין שם, תקועים, בסוג של הכחשה שהרבה אנשים פה חיים בה, לדעתנו. הם פשוט לוזרים. אז לקחנו את הרעיון הזה, אבל גם החלטנו שאנחנו לא רוצים לעשות איתו משהו רגיל, סיטקום שעובד לפי כל החוקים. רצינו לעשות את זה בחובנצק, לא דומים לכלום".

 

דובדבני: "גם ב'ביפ' לא ממש ידעו איך לאכול אותנו בהתחלה. זו קומדיה? דרמה קומית? מערכונים? מה הולך שם? אבל לנו, בסופו של דבר, חשוב להצחיק ולרגש, ואנחנו לא מרגישים צורך להגדיר את עצמנו בשביל להגיע לשם. בפרק הרביעי או החמישי, לדוגמה, יש איזושהי התפתחות במהלכה אני מחפש את אהבת נעוריי, ושם יש משהו קצת עמוק יותר ממה שאליו התרגלת עד כה".

 

קובץ': "פתאום הלוזריות הזו שלהם כבר לא כל כך מצחיקה, התרגלת כבר לטמטום של הדמויות האלה ואז מגיע משהו מלנכולי יותר. מטומטם, אבל גם מלנכולי".

 

בגלל שעל פי החיבור ביניהם נראה כאילו דובדבני וקובץ' באמת ביחד מגן חובה - הם ממש משלימים משפטים זה לזה - מפתיע לגלות כי השניים הכירו רק לפני כחמש שנים, כשהסוכן שלהם חשב שזה יהיה רעיון טוב לשדך ביניהם.

 

"בהתחלה דובדבני סינן אותי", מתאר קובץ' את היכרותם הראשונית. "לא סיננתי!", מתגונן דובדבני, "פשוט לא הייתי בטוח שזה יכול לעבוד". "שלושה שבועות אני מתקשר ואתה לא עונה לי", צוחק קובץ', "מה לא סיננת? סינן. בכל מקרה, מתישהו הוא ענה ונפגשנו, בליינד דייט קלאסי. אחר כך חזרתי הביתה לאשתי וזו היתה שיחה ממש ביזארית, כי אמרתי לה 'תשמעי, אני באמת חושב שזה זה'".

 

אוההה.

קובץ': "ממש ככה, רומנטי".

 

דובדבני: "עד הפעם הראשונה שעלינו להופיע ביחד בערב חובבים עם קטע של שתי דקות, לא הייתי בטוח שזה זה".

 

קובץ': "אני זוכר את הקטע שעשינו אותו ערב: פשוט עלינו לבמה, נעמדנו עם חליפות מול הקהל ואמרנו 'א....לף', כמו ב'ארץ־עיר'. ואז הקהל פשוט יושב שם ומחכה להמשך, שלא מגיע. רק אחרי די הרבה זמן, דובדבני אומר 'בי"ת'', והקהל נקרע".

 

דובדבני: "איזה מזל שהם צחקו, אה?".

 

קצת לפני שפגש את דובדבני, עלה על הבמה והתחיל להצחיק אנשים, עמד קובץ', בן 33, מחיפה במקור, נשוי כבר חמש שנים, לפני סיום לימודי משפטים ומנהל עסקים, תחום שזנח כשהבין את ייעודו האמיתי. כדי לשלם חשבונות, שיחק בהצגות ילדים ועבד במשרד חקירות פרטיות. "כולם מדמיינים איזה בלש מתוחכם שעוקב אחרי מזימות מרתקות סטייל שרלוק הולמס", הוא אומר, "אבל בפועל אתה מוצא את עצמך ממלא טפסים ושואל שאלות בנאליות כל מיני רמאים ונוכלים שמנסים לרמות את הביטוח שלהם, אפרופו הישראלי המכוער".

 

דובדבני, בן 32, מרעננה במקור ולמרות זאת אוהד של בני יהודה, סיים לימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין ב־2005, וחיפש את דרכו כשהם נפגשו. הוא רווק, וקובץ' טוען שמדובר בפנים של הצמד. "הוא היפיוף. קצת כמו פייס ב'צוות לעניין'", הוא מחדד, "דובדבני הוא בעצם שילוב של פייס וחניבעל, כי יש בו גם מן המנהיג".

 

אז אתה שילוב של בי.איי ומרדוק?

(צוחק) "כן! זה עובד לי, להיות בי.איי ומרדוק. יודע מה? ודובדבני גם מזכיר קצת שילוב של בן סטילר וטום קרוז, קצת מזה וקצת מזה. תסתכל עליו, נכון?".

 

אחרי ההיכרות, החלו השניים לכתוב קטעי נונסנס שיתרחקו מפורמט ההגשה שמהווה את המיינסטרים של הסטנד־אפ הישראלי - כמו אחד מהקטעים הפופולריים ביותר שלהם, בו עומדים שניהם מול הקהל בחליפות ועניבות, מכריזים "קטע קריאה - נא לכבד את המעמד" ומתחילים לדקלם בקול ממלכתי את כל סוגי הבאסות היומיומיות בהם נתקל האדם המודרני, מביסקוויט פתי בר שקורס לתוך הקפה אחרי שטבלת אותו זמן רב מדי ועד להיפרד ממישהו שאתה מכיר ופגשת ברחוב ואז לגלות שאתם בעצם הולכים לאותו כיוון. יאיר לפיד צפה, אהב והביא אותם לתוכנית שלו דאז, ודברים החלו להתגלגל, מובילים לטלפונים מתוכניות בידור, לפינות ב"ביפ" ול"דובדבני וקובץ'".

 

בקרוב מאוד, שניהם מבטיחים, יעלה מופע הבכורה שלהם עליו הם עובדים כבר ארבע שנים, אוספים חומרים ובודקים אותם על הקהל בפאבים, במועדונים, באולמות סטנד־אפ, איפה שרק אפשר. "וזה לא שניסינו אותם רק פה, על הקהל התל אביבי", מוסיף דובדבני, "עברנו מול כל קהל אפשרי, כולל ערסים ואנשים שאוכלים ושותים לך מול הפרצוף בזמן שאתה עושה את הקטע שלך".

 

מה הדבר הכי הזוי שקרה לכם בזמן הופעה, חוץ מתקרית הפרופס?

קובץ': "פתח תקווה, דובדבני".

 

דובדבני: "הופענו באיזה בר בפתח תקווה והעלינו מתנדב מהקהל, איזה בריון אחד. מתישהו הוא החליט שהוא הולך לדחוף את שנינו באמצע נאמבר של ריקוד ולהעיף אותנו מהבמה, בשביל הצחוקים. קובץ' עף איזה 20 ס"מ, אבל אני עפתי רחוק ונחתתי על בקבוקי הגולדסטאר על השולחן שמולנו. ואז אתה צריך לקום ולהמשיך להצחיק, כאילו לא השפילו אותך עכשיו מול כולם".

 

קשה. כבר מתחילים לזהות אתכם ברחוב?

קובץ': "לפני כמה זמן ניגש אלינו שייקה לוי מהגששים ואמר לנו, 'אתם הצמד הזה מהטלוויזיה, לא?'. ישר התקשרנו להורים שלנו, לספר להם ששייקה לוי עצר אותנו ברחוב".

___________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס: