הדפסה
לכתבה באתר
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
אף פעם לא היו לי חבר'ה. את מרבית חיי הסוציאליים העברתי בליקוט סיזיפי של חברים אקראיים וארעיים מרחבי הארץ והעולם. עד היום החברים שלי מפוזרים. אחת בברלין. אחד בקנדה. כמה דמיוניים בברזיל. אין לי רשת ביטחון מקומית, בראנצ'יה של בנות צחקקניות שאני יכולה לכנס לשיחת בנות מנומנמת.
כל מנטליות החבר'ה תמיד היתה רחוקה ממני שנות אור, כנראה כי אני בהמה מכדי להיות מסוגלת להפוך לחלק מעדר קטנטן של טעוני טיפול נוספים מלבדי. ועדיין, למרות שהמציאות כפתה עליי בדידות כדרך חיים לגיטימית, מעולם לא הפסקתי לפנטז על להיות אחת מהחבר'ה. באמת, אני משתייכת לז'אנר ילדות הכאפה שעדיין רואות בערגה את השידורים החוזרים של חברים בערוץ קומדי סנטרל, ומאמינה שככה כולם חיים, חוץ ממני.
לרגל הסוכה הדמיונית שאני מתכננת להקים החג, החלטתי להנדס לעצמי חבר'ה – רשימת האנשים הכי מדליקים שהייתי רוצה לראות סביבי בערב החג. לא כולם נמצאים בחוד החנית של ההוט קוטור, ועדיין, כל אחד מהם הוא קרן אור שיקית שבהחלט הייתי מעוניינת להתחמם לאורה.
האמא הרוחנית: טובה'לה
אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים שלי, הוא התשוקה להיות טובה'לה כשאהיה גדולה. לא רציתי להציל דולפינים, לא רציתי להיות שוטרת, ולעזאזל, אפילו לא רציתי לעצב בגדים – כל מה שרציתי היה להיות טובה'לה. כשטובה'לה תגיע לסוכה אני מתכננת לשרת אותה. אשמח אם היא תשליך לעברי כמה פיסות בד או אפילו תגדף אותי. היא מסוג האנשים שמוציאים ממני את הצורך בהשפלה פומבית שמעולם לא ידעתי שקיים בי.
הכפרה: ג'ון גליאנו
כמובן שלא שכחנו ולא סלחנו,
ועדיין, מתחשק לי לנער מעט את אבק העליהום מעל פניו האומללות של גליאנו קשישא ולפרגן לו צ'אנס נוסף. ואיזה אירוע הולם יותר מאחד מחגי התורה הכשרים של העם היהודי? קצת סיפורי תורה, הסנפות רנדומליות מפיטם האתרוג, לינת לילה כשרה תחת כיפת היתושים הארצישראלית – כך יהפוך גליאנו מצורר גדול לאח ורע. חוץ מזה, ברור לכולנו מי ידאג לספק קיטונות אלכוהול לאירוע. ואלכוהול זה יקר.
החלום: כל הצוות של מאלברי
גם אם השטן בכבודו ובעצמו היה צונח עכשיו היישר מהגיהינום ומבטיח לי שבתום שנתיים של עבודת פרך כאוספת התלתלים מרצפת המספרה של מיקי בוגנים אוכל להתקבל לצוות הקריאטיבי של המותג מאלברי כמנקה - הייתי הולכת על זה. הרפרטואר ההיסטרי של אמה היל, הקמפיינים הכל כך מסוגננים של רוני קוק ניוהאוס, אירועי האופנה הקונספטואליים הכי מדליקים בעולם, שתמיד מעוטרים בבלוני הליום בצורת תיק הסטצ'ל המושלם ההוא. מה שקורה במאלברי כרגע הוא פשוט גאונות. ואני רוצה שהגאונות הזאת תתפקד על תקן ועדת הקישוט של הסוכה שלי. ב"גודי באג" לאורחים - תיק עם מטליות שאלכסה צ'אנג קינחה בהן את האף.
הקייטרינג: ננה שרייר
אחד מהאתגרים המרכזיים במציאת התמהיל הנכון לקולקציית הסוכה שלי, הוא לאתר את עלמות החן שמצד אחד נורא בא לי להימצא בחברתן, ומהצד השני לא יגרמו לי לרצות לאכול את עצמי לדעת במחשבה על כמה הן הרבה יותר שוות ממני וכמה הייתי מתה למות ולקום לתחייה בדמותן. ננה שרייר בהחלט נופלת לקטגוריה הזאת. כלומר, אני מתה להיות ננה שרייר. ועדיין, אכולת קנאה ככל שאהיה, אני אומרת כן לחצ'פורי.
ננה היא מסוג הנשים הבלתי נסבלות האלו, שמסוגלות להוציא מפיהן הצחור משפטים מעוררי פלצות דוגמת "אז מה אם הוא הרביץ לי, הוא לימד אותי על רותקו", ועדיין לגרום לכל העולם וצקצקנותו לחשוב שהן כליל השלמות הפוליטיקלי קורקטית. גוף פורצלן מושלם מעל גיל ארבעים, אאוטפיטים שהם ספק פאואר-דרס של אשת עסקים, ספק מדי הצבא הטורקי ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בקיצור, שלמות. חוץ מזה אני משערת שהיא גם תסגור בצורה הולמת את נישת הכיבוד לערב.
האבא הרוחני: טים גאן
מר גאן הוא מסוג הטיפוסים שאתה פשוט רוצה להביט בהם מהופנט ולהקשיב מדיטטיבית לשטויות המופלאות שהם פולטים מפיהם המלומד.
אני רוצה להיות זבוב על הסדין שליד שיחת החולין שלו עם טובה'לה. אני רוצה לראות איך הוא אוכל. אני רוצה לראות אותו משלב ידיים ומקמר אל לחיו את כף היד בדאגה אבהית לשלום עיצוב שולחן החג. אני לחלוטין מוכנה לבלום את פי בפיסת עוגה על מנת להעניק לו את מלוא טריטוריית הדיבור לה הוא כה ראוי. חוץ מזה אני בטוחה שהוא יעוף עליי. הכי BFF's בפוטנציה.
תו התקן: קייטי גרנד
סטייליסטית על, עורכת (מגזין LOVE), אשת קריאייטיב, מוזה. טוב האמת שאת קייטי אני מוסיפה בעיקר כדי להעניק לרשימת היחסית טראשית שלי תו תקן של איכות. אני משערת שגרנד תיגעל מהסוכה שלי. "סופר טראש", היא ודאי היתה מסננת בבוז מבין הרווח המופלא בשיניים שלה, שללא ספק היווה השראה לטרנד השיניים הפשוקות שחולש על דוגמניות הניכר בשנים האחרונות. הסוכה שלי בטח לא תתקרב לרמת התצוגות האלוהיות שהיא הרימה עבור טופשופ יוניק או לואי ויטון. ועדיין, אני נורא רוצה שהיא תהיה שם. הזדמנות ראויה לנצל רגע של סמול טוק ולהתחנן לאיזה ג'וב קטנטן במגזין LOVE.
חסד הנעורים: לילי אלן
השנים לא עשו חסד עם לילי אלן. ההפלות התכופות, רחמנא ליצלן, התקשורת המטרידה וערימות הקוק בהחלט הצליחו למגר קמעה את ילדת הרוק השמנמנה והלוהטת שלילי אלן היתה בשנת 2006, עת חזיתי בה, רוטטת כולי מרוב השראה על בימת פסטיבל גלסטנברי. דרך היוטיוב כמובן. ועדיין, עם חליפות השאנל המשמימות, בהיריון נוסף ועם שפתי ברווז מעוררות חשד להתערבות כירורגית מהסוג הכושל - בא לי שלילי תשב לידי בסוכה. אני רוצה לחבק אותה. ואחר כך לבקש ממנה לתרום ל"צדקה" את אוסף שמלות הנשף המדליק שהיא כבר לא טורחת להשתין לכיוונו.
