>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

ירקות זה רצח

"שתי גברות שמנות" בישלו כאילו הן מנסות לסתום לכם את העורקים מרוב אהבה ושמן

 

קחו קורט מהרוח המקורית של "הרוח בערבי הנחל", הכוללת צעיפי טוויד, נסיעה מהירה באופנוע עם סירה וארוחות שחיתות, הוסיפו שתי גברות שמנות וערבבו היטב: התכנית הבריטית "שתי גברות שמנות", (1996) ששודרה למשך ארבע עונות ב־BBC2 (וגם בארץ), ליוותה את קלריסה דיקסון רייט וג'ניפר פטרסון כשהשתיים נסעו ברחבי אנגליה ובישלו, כשמה שמאחד את השתיים, מלבד הגיל המתקדם, עודפי השומן והמבטא הבריטי, הוא שנאתן של השתיים לכל מה שירקות: הן בישלו עם חמאה, סוכר ושמן כאילו יש להן עורקים ברוחב של התעלות בוונציה, הן היו מצחיקות ונטולות תקינות פוליטית, לעגו לצמחונים בחיבה, וההנאה שלהן מאוכל היתה שלמה, משוחררת ממוסר ומעכבות.

 

הן אומנם הכינו מאכלים אנגליים מסורתיים, לא דבר מעורר תיאבון בכל מקרה, אבל הזוגיות המופלאה שלהן, שממש כמו צמד הזקנים ב"חבובות" מבוססת על נרגנות ותשוקה, היתה כובשת לב. בשנת 1998 התגלה סרטן ריאות מתקדם אצל ג'ניפר, בעלת השיער השחור והמשקפיים, והיא אושפזה בבית חולים. היא ביקשה מקלאריסה להביא לה צנצנת קוויאר, אך כשקלאריסה הגיעה לבית החולים ג'ניפר כבר נפטרה. קלריסה התוודתה שאכלה את הקוויאר לזכרה של חברתה.

 

מוטו: מה שיהרוג אותך יענג אותך קודם.

מנת דגל: שוק טלה צלויה עם ערמונים, שקדים ואגסים.

 

טיפ אוף

מרתה סטיוארט אינה שפית עילאית, אבל הטיפים שלה הופכים ארוחה טובה למדהימה

 

תצחקו כמה שאתם רוצים, אבל מרתה סטיוארט, הגרסה המקורית והמוצלחת יותר של אודטה, היא, אולי, לא מאסטר שפית מוכשרת בצורה יוצאת דופן, אבל היא יודעת לתת טיפים שווים ביותר, ועל כך כותבת שורות אלה אסירת תודה לה. כך למדתי למשל, שאם מכינים לימונדה לאורחים, מכינים מבעוד מועד קוביות קרח עשויות לימונדה, כי קוביות קרח עשויות מים ידללו את המשקה ויפגעו בטעם. מכך הסקתי שאפשר לשדרג את זה ולהגיש, למשל, תה קר עם קוביות קרח של לימונענע, או קפה עם קוביות של אייריש קרים.

 

לפעמים טיפים קטנים זה כל מה שמבדיל בין ארוחה טובה לארוחה מדהימה, ומרתה סטיוארט, על עצותיה השימושיות, הרעיונות לקישוט ועיטור מנות וההברקות - שלא לדבר על האורחים המפורסמים שבאים לבשל איתה (סנופ דוג הכין איתה פירה. אוההה) - הופכת את הצפייה לגילטי פלז'ר אמיתי.

 

מוטו: את כל מה שראינו כאן עכשיו אפשר לרכוש באתר האינטרנט שלי, וביוקר.

מנת דגל: מאפין בריאות בציפוי קראמבל, כרוב ניצנים אפוי עם ערמונים.

 

עוגת גבר

"Ace of cakes": דאף גולדמן הוא המקגייוור והד"ר האוס של העוגות

 

דמיינו לעצמכם חבורת איטלקים מניו ג'רזי, חברי ילדות קרובים, שכל מה שהם אוהבים לעשות בחיים זה עוגות חתונה. מוזר, נכון. התוכנית "Ace of cakes", ששודרה ב-2006, עוסקת בחבורה שכזו, שנראית קצת כמו שילוב של החבר'ה מ"מוכרים בלבד" ו"חוף ג'רזי", שניצלו מהעבודה בקניון בזכות כישרונו של המנהיג שלהם, דאף גולדמן, ליצירת עוגות.

 

דאף הוא המקגייוור של העוגות, הד"ר האוס שלהן. הוא יכול להכין כל עוגה, כמובן שבמהלך ההכנה הוא יריב עם כולם, כולל עם אמא שלו, יתלונן שאין מספיק זמן, יהפוך את כל הסיפור לדרמה משפחתית, יתנצל ויכין עוגה מדהימה בדיוק בזמן.

 

המראה שלו מטעה, כיוון שהוא נראה יותר כמו מגיש של התוכנית "Pimp my ride", בג'ינס, בנדנה וטי שירט, אבל לדאף יש כישרון עצום להכנת כל מה שבצק סוכר, וצוות הגווידוז תומך בו מאחור. הוא הכין עוגות נושא בצורת מגרש הוקי, המבורגר ובטי ווייט. והשם המקורי של התוכנית שלו היה אמור להיות "Fuck it, let's bake".

 

מוטו: "חוף ג'רזי" זה "אחוזת דאונטון" לעומת מה שקורה שם.

מנת דגל: עוגת שלוש קומות עם רוטב שוקולד קוקוס.

 

מטבח צבאי

"איירון שף", איפה שטבחים מכים זה בזה עם דיונונים וסלק

 

"איירון שף" היא תוכנית בישול יפנית במקור, המתייחסת לבישול כאל ספורט, ובה למאסטר של התוכנית שלושה שפים מצטיינים ובכל פעם אחד מהם נבחר להילחם מול שף אחר, ובכל תוכנית יש מרכיב סודי - פטריות, חזיר בר, דיונון או סלק - שצריך להיות המרכיב העיקרי בכל מנה, גם בקינוח.

 

ב־2004 התוכנית הפכה ללהיט ענק באמריקה, וגם גרסתה המקומית, "קרב סכינים", הצליחה כאן מאוד. למעשה, זו אחת התוכניות שעזרו להגדיר מחדש את תפקידו של האוכל בתרבות הרגע, כמה שעבר מצורך לספורט תחרותי, זירת גלדיאטורים שבה נלחמים שני שפים על מצוינות.

 

התוכנית יצרה כוכבי מטבח כמו בובי פליי (שמנהל רומן פיקטיבי עם אשתו של ארי בעונה האחרונה של "הפמליה"), מריו בטאלי ו־וולפגנג פאק.

 

מוטו: "עכשיו, אמריקה, בלב פתוח ובטן ריקה, אני פונה אליכם במילים של דודי: היכנסו למטבח!".

מנת דגל: חרקירי למפסידים.

 

מנה חמה

הגישה החושנית והלא מתנצלת של נייג'לה לוסון העניקו לה את תואר מלכת "פורנו האוכל"

 

נייג'לה לוסון היא עיתונאית אוכל ובשלנית, אך אינה שפית. היא מגיעה ממשפחה עשירה מאוד ומכובדת, והשילוב שבין היופי שלה, גישתה הלא מתנצלת לבישול ולאכילה וגזרתה המלאה הפכו אותה לדמות טלוויזיונית אהובה מאוד, אם כי שערורייתית לעיתים.

 

האוכל שלוסון מבשלת ב־"Nigella bites" מנחם מאוד, ביתי וכולל הרבה שוקולד, לחם, מרקים ומאפים. מבקריה טוענים נגדה שהיא משתמשת במיניות שלה ושהיא מלכת "פורנו האוכל", לאוהביה זה לא מפריע.

 

לוסון הפכה לסלבריטאית מכיוון שלרק תשעה חודשים לאחר מות בעלה, בזמן שצילמה את התוכנית - המצולמת במטבח הביתי שלה וכוללת סיורים בין משפחתה הקרובה וחבריה, כמו גם הופעות אורח שלהם - עברה לגור עם חברה החדש, המיליונר צ'ארלס סאצ'י, מגלריית סאצ'י המפורסמת. סאצ'י מוערך ב־100 מיליון דולר, כך שכנראה מדובר בבית נאה מאוד.

 

 אחרי התוכנית הזו המשיכה לוסון לתוכנית "נייג'לה אקספרס", ובה הכינה מנות קלילות וזריזות, והוציאה עשרות ספרים. כיוון שהיא יפה אך לא דקיקה, היא נשאלת תדירות על המשקל שלה בכל ראיון עיתונאי. והיא לעולם אינה מתנצלת, ותמיד אומרת ש"לאכול זה כיף, זה מנחם וזה טעים".

 

מוטו: עכשיו הוסיפו שתי כפות חלב ועפעפו בחושניות.

מנת דגל: עוגת ענן של שוקולד, עוף בזעתר עם פטוש.

__________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס:

___________________________________________________________________________________________________________

 

עם קצת עזרה מחברים

"חברים לארוחת ערב" חייב להפוך לשירות לציבור. לפחות אפליקציה

 

התוכנית הבריטית "חברים לארוחת ערב" (2004) כוללת נבחרת של שמונה שפים, ביניהם איינסלי, ג'יימי אוליבר וגורדון רמזי.

 

בכל תוכנית התארח אדם מן השורה, בדרך כלל כישלון מפואר במטבח, וביקש להכין ארוחה מיוחדת לקומץ חבריו. לכל אחד הוצמד שף שיעזור לו. זה עבד ככה: השף הכריז על התפריט, אותו אפשר למצוא בספר הבישול שלו. הבשלן התחיל לבשל, המנה לא תפחה/נצלתה/התרככה/התקשתה/הוקצפה. פאניקה. או אז הגיע השף אל ביתו ובמחי מעבד מזון הציל את המצב. חבריו של אותו בשלן הגיעו, אכלו וליקקו שפתיים בהנאה. אז יצא השף הנכבד והבטיח להם כי ידו לא נגעה במזון.

 

התוכנית הוציאה מהשפים, גם מהרגזנים, את הצד האנושי, כיוון שבאמת ניסו לעזור לאנשים, והארוחות תמיד יצאו נפלא. למעשה מדובר בשירות גאוני, שחבל שלא מוצע עדיין לאזרח הפשוט, אם לא במציאות אז לפחות באפליקציה.

 

מוטו: עם קצת עזרה מידידיי השפים.

מנת דגל: שמונה שפים, הרבה מנות דגל.

 

נוסחה מנצחת

"במטבח עם הסטון": כשתרצו להבין למה זה כה טעים, לעזאזל

 

ב־2005 הפיק השף הבריטי המהולל הסטון בלומנטל סדרה בת שישה פרקים, שנקראה "kitchen chemistry (שודרה בערוץ האוכל תחת השם "במטבח עם הסטון").

 

תוכנית זו שונה מאוד מתוכניותיו האחרות, שבהן הוא משחזר ארוחות מלכים מהתקופה הוויקטוריאנית, מימי הביניים ומימי שושלת טיודור. היא הסבירה את המטבח בצורה כימית.

 

פעם נפלתי על התוכנית שעסקה במלח, וגילתי שתי עובדות מדהימות: המילה משכורת באנגלית, Salary, מקורה במילה הלטינית למלח - סולריום, כיוון שבתקופת האימפריה הרומית מלח היה כה יקר, משכורתם של החיילים שולמה בגבישים הלבנים המוכרים.

 

עובדה מסעירה נוספת היא שמליחות מבטלת מרירות. ולכן קפה מר מדי יומתק אם תוסיפו לו מלח. הפרקים הנוספים עסקו בשוקולד, גלידה, פירות וירקות, בשר וג'לי. התוכנית הניחה את הבסיס לתוכניותיו האחרות של הגאון, כולן מופת של בישול, כמו גם עשייה טלוויזיונית. התוכנית שודרה בדיסקברי, והספר שליווה אותה יצא בעידודה של העמותה המלכותית לכימייה.

 

מוטו: לבשל זה פשוט, רק צריך להכיר קודם את הטבלה המחזורית של מנדלייב.

מנת דגל: גלידת בייקון.

 

סוכר זה החמצן של הנשמה. או משהו כזה. בלומנטל
סוכר זה החמצן של הנשמה. או משהו כזה. בלומנטל

 

דסטיניז צ'יילד

ג'וליה צ'יילד פחדה ממות הגסטרונומיה והגיבה בתוספת שמנת

 

רובנו הכרנו את האשה והאגדה ג'וליה צ'יילד רק מהסרט (המצוין) שבו השתתפה מריל סטריפ "ג'ולי וג'וליה", ובו גילמה את דמותה שופעת החיים של אלילת המטבח הצרפתי באמריקה של שנות ה־60 - צ'יילד.

 

צ'יילד, כפי שסופר בסרט, הצטרפה לבעלה הדיפלומט לשנות כהונתו בפריז, שם למדה בישול וכתבה ספר המסביר את נפלאות המטבח לעקרת הבית האמריקאית, בפשטות, עם הוראות ברורות והכי חשוב - מדויקות.

 

היא השתתפה בעשרות תוכניות טלוויזיה, הראשונה ב־1963,חלק מהן צולמו במטבח הביתי שלה, מטבח שעוצב למעשה על ידי בעלה לצורך הצילומים. היא, ממש כמו הגברות השמנות הבריטיות, היתה מפורסמת בשימוש שלה בחמאה, שמנת וביצים, חומרי בסיס במטבח הצרפתי השמן, ולכן נמתחה עליה ביקורת בארצות הברית, השמנה מדי מחד ומוטרפת מנושא הבריאות מאידך.

 

היא סברה ש"אוכל זה הנאה. כולם מגזימים בתגובה שלהם. אם הפחד הזה ממזון יימשך, הוא יוביל למות הגסטרונומיה בארצות הברית. למזלי, השפים הצרפתים לא שותפים להיסטריה שלנו. אנחנו צריכים ליהנות מאוכל. אוכל הוא אחת ההנאות הפשוטות והנחמדות שבחיים".

 

אופייה השובבי, הדרך הישירה שבה פנתה לצופות, קולה המשתבר בטונים הגבוהים כקולו של נער מתבגר וחינה המוזר, עזרו לשנות את הקולינריה האמריקאית בכך שהכירו לעקרת הבית מאכלים מתוחכמים יותר מכנפיים בגריל וסלט קולסלואו.

 

מוטו: טייק שני זה לחלשים. מבקשת סליחה על הטעות ועוברת הלאה.

מנת דגל: ביף בורגיניון, כמובן.

 

אוליבר טוויסט

ב"השף העירום" המציא ג'יימי אוליבר מחדש את תוכניות הבישול

 

כיום יש לג'יימי אוליבר למעלה מ־18 תוכניות בישול, עשרות ספרי בישול, מסעדות, אג'נדה חברתית וחנות און־ליין, אבל הכל התחיל לפני 12 שנה, בשנת 1999, כשג'יימי היה טבח במסעדת ריבר קפה בלונדון, ובה צילם צוות תוכנית דוקומנטרית.

 

ג'יימי, שהיה אחד הטבחים ומעין פרחח טוב לב, התבלט ולמחרת שידור התוכנית קיבל חמש הצעות שונות מחמש חברות הפקות, עד שלבסוף בחר באחת מהן ויצר את "השף העירום" - תוכנית שהתארחה במטבח הביתי של אוליבר, ליוותה אותו כשעשה קניות אצל הקצב, הירקן, האופה ובחנות הגבינות המקומית, והכין אוכל לא מקושט, מופשט לטעמים הבסיסיים שלו.

 

התוכנית, בת שישה פרקים בסך הכל בעונתה הראשונה, הפכה מיד ללהיט (גם אצלנו). אוליבר החייכן, המקסים ובעל המגע הבלתי אמצעי והחשקני לאוכל, שדיבר אל המוצרים בחיבה, וכינה גזר בשם Old geazer, כבש את הבריטים וזכה לעונה שנייה, שלישית, לתוכנית "השף העירום חוזר" ו"ימים מאושרים עם השף העירום".

 

מאוחר יותר עשה סדרה דוקומנטרית ובה ניסה והצליח להשפיע על תזונת הילדים בבתי הספר בבריטניה, אולם זו היתה התוכנית שבה הכל התחיל - כשבחור צעיר עם חברה מקסימה (שהפכה לאשתו ברבות השנים) בישל לחבריו, ערבב בידיים ירקות עם עשבי תיבול וקסם מתפרץ, עם צלם ומצלמת כתף.

 

מוטו: אוכל עושים באהבה, בידיים, מבטא הורס ועיניים כחולות.

מנת דגל: קרפצ'יו אננס עם סוכר, נענע וגלידה וניל.

 

מחבת עולמית

קית פלויד היה אחד החלוצים ביציאה מהסטודיו. למשל להודו

 

קית פלויד היה שף בריטי נחשב, גם אם כל המסעדות שלו התמוטטו מבחינה כלכלית ובשנת 1996 הוא הוכרז כפושט רגל. פלויד, שהלך לעולמו ב־2009, היה מפורסם בזכות כוס היין שכמעט לעולם לא משה מידו.

 

פלויד השנון והציני נחשב לאחד החלוצים שהבינו את הפוטנציאל ההדוניסטי שיש בלבשל מחוץ לסטודיו, בכל העולם, על חשבון ההפקה, וכך עשה: הוא צילם תוכניות באוסטרליה, נורווגיה, ספרד, איטליה, צרפת והודו. הוא טס עם צלם, שנהג לעשות קלוז־אפים עצבניים על האוכל ולהנהן עם המצלמה לפי פקודתו, ובישל את האוכל המקומי עם מארחים מקומיים.

 

התוכנית שצולמה בהודו ב־2001 ושודרה גם אצלנו מסעירה במיוחד, כיוון שזה כיף לראות שף אנגלי מבשל מחוץ לקומפורט זון שלו, עם עשבי תיבול מקומיים, חריפים וצבעוניים, מכין קארי על מדורה ומצליח להרשים את המקומיים. פלויד, שהיה שתיין רציני ומעשן כבד, לקה בשבץ, אך לבסוף נפטר ב־2009 מסרטן המעי הגס. מקורביו מעידים שאהב לקלל אף יותר מגורדון ראמזי, ופעם העמיס בחנות אלכוהול משקאות ב־36 אלף פאונד.

 

מוטו: איך לשכנע את ההפקה שחייבים לצלם סדרה בבורה בורה, ולשגר לשם שלושה ארגזים של מואה & שנדון?

מנת דגל: קארי תאילנדי, פאייה אנדלוסית.