שימו יד על הלב, אנחנו רוצים לשאול אתכם שאלה אישית וגם לוחצת: איך זה אצלכם? מתי עולה במשפחתכם הקטנה או הגדולה השאלה שבלעדיה חג איננו חג: איפה אתם בערב ראש השנה? שאלה אחת, מילים ספורות, אבל כמה משמעויות ואיזה פוטנציאל להפוך למשבר! ומילא, לו רק השאלה הזו הייתה מוקש החגים, אבל, למרבה הצער, היא לא.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

לרגל תקופת החגים, שמרובה לא רק במפגשים חגיגיים אלא גם במוקשים משפחתיים, כינסנו שלושה זוגות של מטפלים זוגיים, שהם בני זוג גם בחייהם הפרטיים: צפי ועמוס צור, ד"ר רבקה וד"ר חן נרדי, יעל וגילי בר. שאלנו אותם איך עוברים את זה, וגם – איפה הם בחג.

 

זה לא נדמה לנו, נכון? תקופת החגים באמת מזמנת התמודדות מיוחדת עם "מוקשים" המקשים על הזוגיות.

צפי ועמוס צור: "בתקופת החגים יש יותר זמן פנוי ל'יחד' המשפחתי ולאינטראקציות, שבמקרה הטוב מובילות לאינטימיות, אבל במקרה הרע מובילות למריבות ולקונפליקטים".

 

יעל וגילי בר: "לנו אין ספק שזה נכון, וההוכחה: התקופה שמיד לאחר החגים, היא התקופה בה פונים אלינו המספר הגדול ביותר של זוגות שמבקשים טיפול. זוגות רבים מגיעים במהלך התקופה למצב שבו הם לא יכולים לסבול יותר אחד את השני, וזה כמובן לא מקרי. תקופת החגים היא במובנים מסוימים תקופה של חשבון נפש – יש אווירת סיכום, חושבים על מה שהיה בשנה החולפת ועל התקוות לזו שמתחילה, וכך עולות שאלות מהותיות: האם אני במקום הנכון? טוב לי? מגיע לי יותר?"

 

האם יש מוקשים זוגיים שמיוחדים לתקופת החגים?

שלושת זוגות היועצים מסכימים: נושאים כמו איפה חוגגים ובאיזה צביון, איך מתנהגים עם הילדים וכמה כסף מבזבזים, הם רק תירוצים... המריבות מסגירות למעשה חוסר שביעות רצון מנושאים עקרוניים ומהותיים שקיימים בכל ימות השנה.

 

"המוקשים שאנחנו פוגשים בחגים הם לרוב כאלה שקיימים לכל אורך השנה, אך בתקופת החגים קל יותר לדרוך עליהם ולפוצץ אותם", מסבירים צפי ועמוס צור. "יחסי קרבה-מרחק, מאבקי כוח, התחשבנויות על העבר, סימפתיה ואנטיפתיה – הם היו קיימים גם לפני החגים, אבל התקופה הזו מעלה אותם אל פני השטח. קשה יותר להסוות או להסתיר, קשה יותר להימנע מחיכוכים. זה נכון ליחסים שבין בני זוג וגם ליחסים בין שאר בני המשפחה".

 

גם ד"ר רבקה נרדי מזהה את החגים כתקופה של הקצנה: "אנחנו לא הופכים לאנשים אחרים בתקופת החגים, אבל מפתחים רגישות יתר לדילמות מהן אנחנו בורחים בימים של שגרה: בדידות, מצבנו המשפחתי, ניכור ממשפחת המוצא, תחרות עם אחים ואחיות, קנאה בבני דודים שהצליחו יותר ועוד ועוד".

 

האם יש זוגות או משפחות המועדים לפורענות יותר מאחרים?

"יש שני סוגי זוגות המועדים לפורענות", מזהים יעל וגילי בר: "א. זוגות בהתהוות, כאלה שהם עד חמש שנים ביחד, כי בשנים אלה מנסחים את החוזה הזוגי ומוצאים את כל התשובות לשאלות הבסיסיות של הזוגיות. ב. זוגות שמזניחים את הזוגיות שלהם ולא מדברים ביניהם. היעדר הדיאלוג גורם לכך שבחגים הכול עולה ומתפוצץ. החגים הם בסך הכול הגפרור שמדליק את האש".

 

"כשמחפשים את הסיבה האמיתית למריבה – מוצאים אותה", מבטיחים צפי ועמוס צור: "הסיבה למריבה יכולה להיות, למשל, מאבקי כוח או תחושת קיפוח, העדר כבוד, דיאלוג לקוי או העדר מנגנון זוגי של קבלת החלטות".

 

רבקה וחן נרדי: "אצל הרבה מאוד זוגות יש מערכת יחסים כוחנית, ואז העניין של 'אצל מי נעשה את החג', למשל, הופך לתחרות והדילמה הופכת להיות כוחנית ורצופה בעלבונות, בעיקר כי היא יושבת על מטענים אחרים שלא פורקו".

 

איך אפשר למנוע את המריבות האלה?

צפי ועמוס צור: "כאשר מתארגנים לחג חשוב לזהות כיצד מקטינים את הלחץ והמתח של המשתתפים. זה דורש הכנת תוכנית שמתייחסת לצרכים המשפחתיים של הזוג, של הילדים ושל משפחות המקור. לעתים לאדם לא ברור מה הוא רוצה, ובמקום לברר עם עצמו הוא משליך זאת על האחר. אפשר לנצל את החג כהזדמנות לדיאלוג, שמברר מה באמת חשוב לכול אחד מבני הזוג".

 

יעל וגילי בר מסייעים בדוגמה: "אם אחד מבני הזוג רוצה לתת מתנה גדולה ויקרה והשני רוצה לתת מתנה קטנה יותר, צריך להבין מה זה אומר: למה יש לה (או לו) צורך להביא מתנה יקרה? האם חשוב לה להראות שהם מצליחים מאוד? כשמבינים על מה בעצם מדברים, יש אפשרות לפצח את זה".

 

ד"ר חן נרדי מציע לאמץ כללי מפתח להתנהגות בחגים: "סבלנות, פרגון ואפס ביקורת, זה הכי חשוב. אתם הולכים לחוות המון לחצים קטנים ומעצבנים, וזה הזמן לרסן את הכריש הביקורתי ולעודד את הדולפין המפרגן. ואם הגעתם למצב בלתי נסבל, אז רגע לפני שאתם מתפוצצים תחשבו על ימי החול שלאחר החג: אתם לא רוצים להתבייש בעצמכם בעוד כמה שעות או ימים, עדיף שתהיו גאים בהתמודדות שלכם עם הלחץ".

 

גם לד"ר רבקה נרדי יש הצעה מעשית: "אמצו עמדה 'כאילו אנתרופולוגית'. אנתרופולוג טוב הוא סקרן, מעורב, אך נטול עמדה שיפוטית. גם אנחנו, היושבים סביב השולחן המשפחתי העמוס ברגשות מורכבים, זקוקים לפעמים ל'אנתרופולוג' פנימי וגם לתוספת של הומור בריא. אני מציעה להשאיר את עמדת השיפוט בבית, וללמוד את האנשים סביבנו בסקרנות ועם רצון טוב".

 

אז איפה כדאי לנו להיות בחגים?

יעל וגילי בר: "זאת באמת שאלת השאלות. אנחנו חושבים שצריכה להיות חלוקה - פעם אצל המשפחה שלו ופעם אצל שלה, אבל צריך להתחשב ביוצאים מן הכלל. בן יחיד לא ישאיר הורים גלמודים, למשל, ומתבקש שהוא יביא את ההורים למשפחה שלה. זה נשמע ברור וקל, אבל זה לא. יש משפחות עם ברוגזים של שנים, יש לחצים שמתפרצים בחגים, ואם יש בין המשפחות פערים ברמת השמירה על המסורת - אז ההתמודדות עלולה להיות לא פשוטה. כשיש ילדים, עולה גם השאלה איך לגדל אותם – כמו במשפחה שלי או כמו במשפחה שלך? ולכן הנושא מורכב יותר מהקביעה הפשוטה שהולכים לפי תור".

 

גילי בר מוסיף: "כשלבני הזוג החג חשוב באותה מידה, השאלה איפה חוגגים הופכת משאלה רציונאלית לאמוציונאלית, ולפעמים גם עושים מניפולציות, ואז פורצת מריבה. לדעתי, זה הזמן לזכור שאנחנו רוצים לתת דוגמה אישית לילדים: אתם רוצים שהילדים יסתכלו עליכם בכבוד, בהערכה? אתם צריכים להעריך ולתת כבוד להורים של שני הצדדים. רוצים ללמד את הילדים לנהוג בהגינות? תנו לכל צד את התור שלו, ואת הכבוד לאופי החג אצלם, גם אם הוא שונה מהאופן אליו התרגלתם או אותו אתם רוצים".

 

אי אפשר שלא לשאול: איך זה אצלכם? איפה אתם בחגים?

עמוס וצפי צור: "ההתמודדות הזוגית שלנו בחגים אינה פשוטה. שנינו פרק ב', אלה הנישואים השניים שלנו, ויש ילדים ונכדים, ובני משפחה נוספים וגם חברים – ולא תמיד קל לנו וגם לילדינו להחליט מה רוצים ומה מתאים. אז מה אנחנו עושים? אנחנו שואלים את עצמנו לפני כל חג, מהו החלום הזוגי או המשפחתי שלנו לחג המתקרב, ואז אנחנו משתדלים לממש אותו. המשמעות היא שלפעמים אנחנו אוספים את בני המשפחה שמוכנים ויכולים לבוא, לפעמים אנחנו בונים שתי תוכניות – לערב החג וליום שלמחרת, ולפעמים אנחנו טסים לחו"ל, ומונעים את התסבוכת שהחג מביא איתו.

 

"נקודת המוצא שלנו היא שגם השני מעוניין לצלוח את החג בשלום, ושבכל רגע ורגע יש לנו אפשרות לבחור מה לעשות, מה לחשוב ומה להרגיש. אנחנו מאמינים שבמידה רבה השאלה אם נעבור את החג בשלום, בשמחה או בתסכול תלויה בנו".

 

יעל וגילי בר: "גם אנחנו פרק ב' ולכל אחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים. המשפחה שנוצרה גדולה, וזה 'תיק' להזמין אותנו. כבר חמש שנים שבני הזוג לשעבר עובדים בתיאום איתנו ופעם בשנתיים אנחנו נוסעים לחו"ל בלי הילדים. הסנכרון עובד בשבתות וממשיך בחגים. השנה נהיה בפראג וביום כיפור כל הילדים אצלנו. בפסח הבא, נערוך את ליל הסדר אצלנו".

 

ד"ר רבקה וד"ר חן נרדי: "אנחנו נשואים 32.5 שנים (חן הוא בעלה השני של רבקה שלה בת מנישואים ראשונים ובנוסף יש לבני הזוג עוד שני ילדים. ק"א). לשמחתנו, במשפחה שלנו החגים מעולם לא היו נושא כבד, אלא משהו שמחליטים עליו בקלילות ובהתאם לנסיבות. להערכתי, כולם שמחים עם המצב. בשנים האחרונות ערב החג מתקיים בדרך כלל אצלנו ואחר כך אנחנו מתארחים אצל ההורים של חן".

 

מסלקי הפצצות

 

המומחים מפרקים ארבעה מוקשי חגים אופייניים:

 

1. "אמנם חג, אבל כמה כסף אפשר להוציא על מתנות?"

 

יעל בר: "מתחים על רקע כלכלי מעורבים בהרבה אמוציות ובהאשמות, ובחגים יש הרבה הוצאות בלתי נמנעות: אירוח, מתנות, בילויים עם הילדים‭."‬ גילי בר מציע פתרון פרקטי: "אם יש ויכוח על הסכום המוקדש למתנות, אפשר להיעזר במחשבונים שיש באינטרנט לצורך זה, ואפשר גם לנסות לברר מה מביאים חברים אחרים במשפחה. מישהו צריך להיות המבוגר האחראי בין בני הזוג, ואם הפער הוא של 50 עד 100 שקל, אפשר להתפשר".

 

ד"ר רבקה נרדי: "יש הרבה אפשרויות להביא מתנות אישיות נפלאות, שיש צורך להשקיע בהן מחשבה, אך הן עולות מעט. הניסיון לימד אותי כי מתנות יקרות יוצרות ציפיות ל'תמורה' ולהשוואה, ומשם הדרך קצרה לרגשות של כעס ועלבון".

 

2. "שוב חג, שוב חמותי מוציאה אותי מדעתי"

 

יעל וגילי בר: "אי אפשר להפריז בחשיבות של היחסים עם החמות. הסיבה שמספרים עליה כל כך הרבה בדיחות, היא שאנחנו צוחקים על מה שכואב לנו. לפעמים התחושות

הקשות שהיא מעוררת מוצדקות, אבל פעמים רבות הן תוצאה של רגישות יתר של אחד הצדדים. לגברים אנחנו ממליצים להזכיר לנשים שלהם שמצבם לא פשוט – הם אלה שנמצאים בין שתי נשים, שכל אחת מהן שואפת שהוא יהיה לצדן. לנשים אנחנו מציעים להבין שהן שם בשביל בן זוגן, לא בשביל החותנת, וכך יהיה להן קל יותר להתעלם ולהתעלות. חשוב שבתמורה הגבר לא רק יראה ויעריך את המאמץ שלה, אלא גם יגיד לה את זה".

 

ד"ר רבקה נרדי: "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהיחסים עם החותנת טעונים מלכתחילה, וזה חבל ועצוב מאוד. מדובר במערכת יחסים בין דורית שיכולה להיות הרבה יותר ממה שהיא. הבדלי הדורות מראים לכולנו מאין באנו ולאן נלך, ואם נזכור זאת נוכל להכיל בהרבה יותר סובלנות וחמלה מנהגים 'מוזרים' של הדור המבוגר.

 

"במקביל, החותנות יכולות לנסות ולראות באישה הצעירה את עצמן כשהן היו צעירות, בתקופה שבה הן היו מאוימות על ידי חמותן. הראייה הדו צדדית הזו מאפשרת יותר הומור, חמלה ונינוחות".

 

3. "זה חג, שהילדים ישבו יפה ויאכלו גפילטע"

 

ד"ר רבקה נרדי: "התנהגות סביב שולחן החג היא חלק מהטקס, שהשאלה היא כמה חשוב לכם לשמור על הכללים. אם החלטתם שזה חשוב, הכינו את הילדים לאופן שבו הם אמורים להתנהג בארוחה. אני לא ממליצה לדרוש מהילד להתנהג כמבוגר, אלא לעזור לו ללמוד את הכללים ולגרום לו להרגיש שהוא מסוגל לעשות את זה. כדאי להתחיל בזה כמה ימים לפני הארוחה, לדבר עם הילד, ולהסביר שאם קשה לו לשבת הוא יכול לבקש רשות לקום, ללכת ולחזור. חשוב להסביר למה זה חשוב, למה זאת לא 'עוד-ארוחה', ולתת לילד כלים שישמשו אותו אם קשה לו. כמו למשל – פנייה להורים בלחישה, בידיעה שהם יקשיבו לו".

 

יעל וגילי בר: "נסחו את הכללים לפני שמגיעים לבית בו מתארחים או לפני שהאורחים מגיעים. התחילו בדברים פשוטים: אנחנו מציעים להאכיל את הילדים מראש, כי ילד שבע הוא ילד שלא צורח, לא מפריע ולא מעצבן. לא יקרה שום דבר אם הילד ירצה לקום מהשולחן לפני או באמצע האוכל, חשוב יותר שהילדים ייהנו, כדי שתהיה אווירה משפחתית טובה. אם תתעקשו איתם שלא יזיזו את המרפקים, יהיה כעס, והילדים בטוח לא ייהנו ויבקשו ללכת משם, אז מה עדיף?"

 

ד"ר חן נרדי: "כדי שהילדים יתייחסו לארוחה בכבוד הראוי לה, שתפו אותם בהכנות. זו הזדמנות לחזק את עבודת הצוות במשפחה. בקשו, אל תתבעו. אם אין שיתוף פעולה, אז אנא - בלי טרור. זה יהרוס לכולם את הכיף. דברו איתם בלי כעס, הטפות מוסר ואיומים".

 

4. "עכשיו חג, לא כדאי שההורים יגלו שאנחנו לא צמים"

 

ד"ר רבקה נרדי: "כשאנחנו מסתירים דברים מסוג זה אנחנו מגנים על ההורים וגם על עצמנו. זו דרך קלה להימנע מעימות. המון מערכות יחסים בין הורים וילדים מבוססות על הנחה שיש עובדות שההורה מסוגל להכיל ויש עובדות שהוא לא יוכל לשאת. אני פוגשת אנשים שלא מספרים להורים שהם על סף גירושים, כדי לא לספוג נזיפה וגם כדי לא לצער. הבעיה היא, שאם לא מספרים להורים – למשל, שאתם לא צמים - מדובר בעלבון ובפגיעה בכבודם. שאלו את עצמכם אם אתם חיים עם זה בשלום, האם זו התנהגות שמייצגת אתכם נאמנה. אולי כדאי לסמוך על ההורים מעט יותר. הרבה פעמים מתייחסים להורים כאילו הם עומדים להתרסק, להתמוטט, בלי שזה יהיה נכון. עם זאת, יש להודות: יש הורים שמאותתים לילדים שהם לא רוצים לדעת.

 

"אני מציעה לנהל דיאלוג, ויום כיפור יכול להיות זמן טוב להתחיל בכך. אני ממליצה לא להסתיר דברים שחשובים לכם. כדי שיהיה קשר אמיתי, לא ריק מתוכן, צריך לדבר".

_____________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בלאשה: