בסקר מ-1970 בו נשאלו המרואיינים אם לדעתם יש להפסיק את הצגת המחזה "מלכת אמבטיה" ענו 49% שכן. "מלכת אמבטיה" הפכה להצלחה מסחררת כמחאה חברתית. שלוש שנים בקושי אחרי מלחמת ששת הימים ועם ישראל טובע בזחיחות רוח וצהלה גדולה ופתאום מגיע המחזאי התל אביבי החצוף ההוא ומציג את הלוחמים הגדולים - חיים ומתים - באור מגוחך, פתטי, חסר תקווה. כמעט אף אחד לא אהב את זה.

 

כשאלוהים אומר לך לשחוט את הבן שלך

אברהם: בני יצחק, אתה יודע מה אני הולך לעשות לך עכשיו?

יצחק: כן, אבא, אתה הולך לשחוט אותי.

אברהם: אלוהים ציווה עלי.

יצחק: אין לי טענות אליך, אבא, אם אתה צריך לשחוט אז תשחט.

אברהם: אני עושה את זה רק בתור שליח של אלוהים.

יצחק: בטח שבתור שליח, אבא. קום לך בתור שליח ותניף את הסכין בתור שליח על בנך יחידך אשר אהבת.

אברהם: יפה מאוד, יצחק, תכביד על אביך המסכן, תעשה לו מצב-רוח, כאילו שלא מספיק לו גם ככה.

 

"העקידה", מתוך "מלכת אמבטיה". להאזנה לכל שירי המופע: כאן

 

חוץ ממערכונים כאלה, בלטו השירים. המילים של לוין חצופות וחודרניות, מולבשות על לחנים עליזים של זוהר לוי והקול של ישראל גוריון מבצע את "אנחנו אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור, אצבע בתחת ושיר בגרון, כי טוב, מסריח וחם" או תיקי דיין שרה את "פגשתי תותח ביישן, תותח עם נקודת-חן, הוא אמר שמאוד לא נעים לו, להכניס פגז לכולכם". אחרי 19 מופעים בלבד, "מלכת אמבטיה" (בשמה המלא: מלכת אמבטיה - רביו סאטירי בשני חלקים, על שבת אחים בצל תותחים) סיימה את חייה באור הזרקורים.

 

השחקנים היו לחוצים מהביקורות הקשות והאולמות לא הסכימו לקחת את הסיכון ולהעלות אותה מחדש. ואז לוי עשה מעשה: הוא לקח את השחקנים והנגנים לאולפן והקליט את השירים על תקליט, שהפך לנדיר. מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ תיאר ב"הארץ" את העטיפה, עליה הודפס "מאמר שטנה של ראובן ינאי, עורך 'מעריב לנוער', שקורא לנהוג בלוין כמו בכלבלב שעשה צרכיו בסלון: 'נוטלים את ראשו וטובלים אותו יפה-יפה במעשה אחוריו. כל כלב אינטליגנטי יבין את הרמז". גם שאר המבקרים לא חסכו במילים, כפי שמתאר הנדלזלץ. "כתב יורם ברונובסקי, כבר אחרי רדת ההצגה: 'אם על זה אנחנו צועקים בוז או הידד סימן הוא שאנחנו נבלע הכל. נבלע גם את כל מה שחנוך לוין רוצה להאכיל אותנו בו, ואני לא מתכוון לחרא הערבי, העז והטוב, אלא פשוט לקאקי, צהבהב, משולשל ומימי, שאפשר לעשות ממנו גם אמבטיה חמה, בלית-ברירה'".

 

ואז, לפני חמש שנים שנים, האלבום יצא שוב בהוצאה מוגבלת, הפעם בדיסק. סתו בן שחר, 25, מתופף ומעבד, שמע אותו והחליט שהוא חייב להעלות אותו על הבמה. "זה היה החלום שלי מאז שהאלבום יצא. פשוט חיכיתי עד שהכרתי מספיק אנשים שהסכימו לעשות את זה איתי". גיא חג'ג', 29, כותב הבלוג הידוע "עונג שבת" ושדרן ברדיו "מהות החיים" הפך להיות המפיק בפועל והשניים הצליחו לגייס אמנים נוספים כמו נועם ענבר ("הבילויים"), יהוא ירון וזאב טנא. ואז גם ישראל גוריון הסכים להירתם למבצע. "נשארנו נאמנים למקור כמעט לחלוטין", אומר בן שחר. "רק עיבודים קלים. הוספנו עוד כמה שירים, מחווה ליצירה המשותפת של לוין ולוי. אני רק מקווה שבערב של ההופעה מישהו יביא עגבניות".  

 

והרוח, בועטת כמו אז?

בן שחר: המחזה הוא אותו הדבר, מה השתנה? רק אנחנו הפכנו אפאתיים. המוזיקה היא אותה המוזיקה. גם ישראל גוריון אמר את זה בחזרות. 'רגע, זה בדיוק אותו הדבר. שום דבר לא השתנה, הפוליטיקה אותה הפוליטיקה, האנשים בשלטון מתנהגים באותה הצורה'. אבל אז כשאמרו את זה, זה היה נורא. היום, למי אכפת?

חג'ג': אם היינו מעלים את זה בירושלים או באר שבע, זה לא היה עובר בשקט. בתל אביב זה כזה, את יודעת, עוד הופעה. להשמיע דברים כאלה ברוב הארץ, גם היום, נחשב בהרבה מקומות לכפירה. אנחנו צריכים לעשות איזה סיבוב, אתה יודע?

 

לא רק שהיום לא קיימת ההתנגדות, אלא שהאירוע הוא בכלל בתמיכתה של עיריית תל אביב, שמארחת אותו כחלק מסדרת "שירה על במה" בתיאטרון תמונע.

 

איך זה לעבוד עם גוריון?

בן שחר: מרגש מאוד. כשהוא הגיע לחזרה זה היה מדהים. רק אז הבנתי מי נמצא מולי. היה קטע שהוא היה צריך לעצור באמצע, זה ריגש אותו יותר מדי. הוא אמר שהוא חושב על השיר ועל חנוך לוין שמת פתאום, והכל נגמר.

חג'ג': כל פעם אני רואה אותו עובר בתל אביב על אופניים, עם שלייקס, אני עומד במקומי ביריאת כבוד.

בן שחר: הוא הגיע לחזרה על אופניים, ברחוב שוקן. מדהים. אני באתי באוטובוס כי לא העזתי להיות על אופניים באזור הזה...

חג'ג': הוא אגדה.

בן שחר: כן, והוא מנגן איתי!

 

"ניצלתי את הדמוקרטיה והחופש על מנת לערער את הציבור". לוין מתוך גילוי הדעת שכתב אחרי הורדת ההצגה

 

לא מבאס לעשות משהו כל כך חתרני בלי שאף מבקר יכתוב שזה "קאקי, צהבהב, משולשל ומימי"?

חג'ג': אני קיבלתי תגובת זעם אחת. כשהייתי בארכיון התיאטרון של האוניברסיטה לחפש תמונות של ההצגה המקורית ישב לידנו איזה מישהו מאוד מבוגר, ששאל על מה אתם עובדים. אז אמרתי, אנחנו מעלים את שירי מלכת האמבטיה לבמה. והוא אמר, מה, אין לכם מה לבזבז את הזמן שלכם. זה לא תיאטרון, אתה לא משחק דמות, זה סתם מניפסט פוליטי... תעשו ברכט, זה תיאטרון".

 

מוזיקאים עם אג'נדה פוליטית הופכים להיות מצרך נדיר בסביבה.

בן שחר: כן. מוזיקאים לא ממש נמצאים במקום הזה. כמו החברה האלה שעשו אירוע מחאה נגד המבצע בעזה, יום אחרי שהמלחמה בעזה נגמרה.

חג'ג': נו מה, כבר עשו בוקינג!

בן שחר: אין קונצנזוס ליצור פוליטיקה בתוך אמנות.

 

מתי היה?

בן שחר: כשחנוך לוין עשה את זה. היום המטרה היא לייצר שמחת חיים, לא להתמודד עם המציאות.

חג'ג': יש לזה גם צד טוב. אנחנו מעלים משהו חתרני והעולם סבלני.

בן שחר: זה בעיקר מראה על אדישות.

חג'ג': זה טוב שלא מתרגשים.

בן שחר: הלווואי שהיו מתרגשים.

חג'ג': נראה לי שעדיף לך שאין מועצת צנזורה, שאף אחד לא עובר לך על הטקסטים.

בן שחר: הבעיה יותר עמוקה מזה. הם ניצחו ברחוב. לאנשים כבר לא אכפת. נמאס להם. אני חושב שאין תגובה כי הם יודעים שזה לא משנה.

 

מלכת אמבטיה, תיאטרון תמונע. שבת (2.7)  

"חנוך לוין, אתה כתבת כדי להרגיז את הקהל?" ראיון עם לוין אחרי הורדת ההצגה