Xnet  אנשים  הסיפור שלי
נשאר בלי הורים, בלי אחות ובלי אישה: "הרגשתי שאני איוב"
ורד לוי-ברזילי
פורסם: 10.02.17, 00:00
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפסת כתבה הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה >>
לכתבה זו התפרסמו 18 תגובות ב-16 דיונים
 
1. שיהיה לך בהצלחה ונחת
כל הכבוד   (10.02.17)
2. עצוב לקרוא, אין ספק שיללדים נותנים
חן   (10.02.17)
כוח להמשיך הלאה, עם זאת המשפט האחרון בכתבה נשמע לי קלישאתי
3. איגור, בכיתי מצער והתרגשות. שמחה שהשתקמת, הרבה בריאות!
ים   (10.02.17)
4. כתבה מרגשת, ושיעור חשוב על כח החיים
קוראת   (10.02.17)
קראתי והתרגשתי. עלה בדעתי גם שכתבה כזו ראויה לעמוד הראשי, שיראה אותה כל אדם שעומד לאבד תקווה - בגלל חברה שעזבה אותו, בוס שהחליט לפטר, ציון נמוך במבחן. שיראו ויזכרו שתמיד אפשר להתחיל מחדש, ושדברים טובים מחכים מעבר לפינה.
5. מרגש מאוד
דני   (10.02.17)
איגור היקר, אתה נשמע כמו בחור מאוד חיובי. מאחל לך שתצליח בכל מעשה ידיך.
6. החיים מפתיעים לכאן או לכאן
עמרי ,   ראשון לציון   (10.02.17)
מרגש, מעורר הערכה והשראה. אתה דוגמא וכוח לרבים
7. כל הכבוד ובהצלחה בהמשך
ישראל   (10.02.17)
8. עצוב מאוד, תנחומינו. כל הכבוד שלמרות האסונות
נ   (10.02.17)
הצלחת להמשיך הלאה. אתה השראה. בהצלחה!!
9. מה שחוזר אצל אנשים מרוסיה וברהמ
שלמה   (11.02.17)
זה חברות אמיתית.
שומע הרבה על חברים שעוזרים כמו משפחה שהיא בדכ קטנה .
10. זה בגלל שהאוקראינים, מתחתנים אחד עם
השני במשפחה.   (11.02.17)
11. מרגש,כן בכיתי מהצער והכאב בהצלחה לכם
יש בך תעצומות נפש ,   קבל חיבוק אוהד   (11.02.17)
12. מרגש
רוני   (11.02.17)
13. גיבור אמיתי חזק ואמץ.ושוב אתה גיבוררר
(11.02.17)
14. כל הכבוד לך, ריגשת עד דמעות!
אחד שקרא ונפעם מהכוח   (12.02.17)
15. אדם מרגש ומעורר השראה
ס   (12.02.17)
פעמים רבות החיים מציבים בפנינו מצבים כל כך כואבים ומורכבים. אנחנו חווים אובדנים איומים ואסונות בלתי נתפסים.
באופן טבעי, רבים מאיתנו מתפרקים לרסיסים, נשברים לאלפי חתיכות של צער, יאוש וחוסר אונים. הכוחות הנדרשים על מנת להתחיל ולאסוף את עצמנו, להתחבר מחדש למשהו אחר ולא תמיד מושלם הם לא מובנים מאליהם.
אנחנו צריכים עזרה של הסביבה - לוגיסטית ורוחנית, הבנה, אכפתיות, מילה טובה, חיוך, אמפתיה..
תסתכלו מסביב, תראו מי נמצא למטה, מי חווה כאב עמוק.. מי איבד את המושכות של חייו. אובדן הוא צער מתמשך, הוא לא מסתיים אחרי השבעה, השלושים ולא אחרי יום השנה - ככל שהאובדן קרוב וקשה יותר, האנשים זקוקים לתמיכה ארוכה ומשמעותית יותר. אל תפנו עורף ותחזרו לשגרה מתוך מחשבה שהחיים ממשיכים והכל יהיה בסדר. לעיתים הם נעצרים בחריקת בלמים ומילה טובה או אכפתיות יכולים לעזור להניע את הגלגלים מחדש.
16. אתה מדהים.אין לי מילים.נותן הרבה כח.צדיק
(11.02.17)